מה שאנחנו מכירים כיום כ"בית הנייר" הייתה בכלל אמורה להיות מיני-סדרה בשני חלקים, ולא יקום טלוויזיוני שלם. כשנטפליקס רכשו את שני החלקים האלה, ערכו אותם מחדש והעלו אותם בשתי פעימות ב-2017 ו-2018, "בית הנייר" הפכה ליותר מהצלחה - היא הייתה תופעה של ממש, שהעולם כולו התאגד מסביבה. עד ש"משחק הדיונון" עקפה אותה, "בית הנייר" הייתה הסדרה הנצפית ביותר בנטפליקס שאינה בשפה האנגלית, וההוכחה שהקהל של נטפליקס שמח לצפות בתכנים בשפות זרות, אם הם התכנים הנכונים.
אבל ההצלחה הזאת הייתה גם חרב פיפיות, כיוון שהקונצנזוס הגלובלי הוא ששני החלקים הראשונים של "בית הנייר" היו נהדרים וממכרים, אבל כל מה שבא אחריהם - קצת פחות. אל תנסו להגיד את זה לנטפליקס או לאלכס פינה, היוצר, שממשיכים להתעקש להרחיב את היקום הטלוויזיוני הזה (שכבר זכה לגרסה קוריאנית). ומהנימה הפותחת הזאת בטח כבר הסקתם: "ברלין" ("Berlin"), סדרת הספין-אוף שעלתה בסוף השבוע בנטפליקס, היא לא התחייה המחודשת של "בית הנייר" שקיווינו לה, למרות מאמץ אדיר להכניס אליה את כל המרכיבים שהפכו את הסדרה המקורית להצלחה כל כך גדולה.
עלילת "ברלין" מתרחשת לפני זו של "בית הנייר". ברלין הוא ראש כנופיית שודדים שמתכננת פריצה לבית מכירות פומביות בפריז, שבו מוחזק אוסף של תכשיטים שנאספו ממשפחות עשירות בכל העולם, בשווי של 44 מיליון יורו. החבורה החדשה כוללת את דמיאן, זקן החבורה שהוא גם פרופסור במקצועו (בניסיון לפצות על היעדרו של הפרופסור האהוב מ"בית הנייר"); קיילה, מומחית להנדסה וסייבר שהיא גם ביישנית כרונית; ברוס ורוי, הצעירים החתיכים שקשה מאוד להבדיל ביניהם; וקמרון, הרכש החדש שמצטרפת בתחילת השוד לאחר ששוחררה ממוסד למתמודדי נפש. על רקע השוד, ברלין - שבדיוק נפרד מאשתו השלישית - מתאהב בקמיל, אשתו של מנהל בית המכירות הפומביות, מה ששם את ההרפתקה כולה בסיכון.
את הדברים שעובדים ב"ברלין" אפשר לספור על יד אחת. פדרו אלונזו, שמככב, הוא מלא כריזמה בדיוק כמו ב"בית הנייר", ולצדו גם טריסטן אולואה כדמיאן עושה עבודה לא רעה בכלל. אבל בניגוד ל"בית הנייר", שם הדמויות והשחקנים הצליחו להכניס הרבה רגש אותנטי בתסריט מבוסס שטיקים, ב"ברלין" זה פחות עובד. שאר הדמויות נזרקות למערכות יחסים רומנטיות בלי שום סיבה ניכרת לעין מלבד העובדה שהם צעירים, יפים ועובדים ביחד, וקווי העלילה האלה מרגישים מזיעים ממאמץ. שיא העונה מגיע בכלל לקראת סופה, כש(ספוילר) הדמויות של אליסיה סיירה וראקל מורילו מ"בית הנייר" מצטרפות לחקירה. את מורילו נחמד לראות, כמובן, אבל מי שבאמת באה להציל את המצב היא אליסיה, עם סוכריה על מקל ואטיטוד חצוף וכובש, שמוכיח שהיא זאת שהייתה צריכה לקבל עונה משל עצמה, לא ברלין.
למרות הניסיון הניכר לשחזר את ההצלחה של העונות הראשונות של "בית הנייר", "ברלין" לא עומדת במשימה. הדמויות שלה לא מספיק מעניינות, השוד לא מספיק מעניין, ולרגעים היא אפילו משעממת - מילה שלא ניתן לומר על הפרקים המוקדמים של "בית הנייר". למרות שברלין עצמו הוא עדיין תענוג לצפייה ולמרות הביקורים של הדמויות האהובות מ"בית הנייר", אלכס פינה ונטפליקס זקוקים נואשות למי שיעשה להם אינטרבנשן ויגיד בקול ברור: הגיע הזמן להמשיך הלאה. אף אחד לא צריך את "בית הנייר הממוחזר".