לפני 16 שנים, כשהייתה בת 32, עדי אשכנזי יצאה לטיול הגדול. היא לא עשתה את זה אחרי הצבא כמו כולם כי היא חשבה ש"צריכים אותי במלצרות", אבל זה לא מה שחשוב. מה שחשוב הוא ששם, בהודו, עם בן זוגה לשעבר, היא חוותה את מה שמתואר על ידה כמוות קליני. כ-10,000 איש מתארים שחוו מצבים דומים מדי שנה, וזה נושא שהיה מעניין לנבור בו גם בלי פלירטוטי המוות האחרונים בקורונה ובמלחמה.
"הייתי מתה", הסדרה התיעודית-קומית החדשה של אשכנזי, עולה הפעם בכאן 11 אבל למעשה מורכבת מפורמט דומה מאוד לזה של "שיטת אשכנזי". שיחות עם מומחים, פילוסופים, מיסטיקנים וחברים - ביניהם הפרטנר לרחבת הריקודים חיים פרשטיין, הקומיקאית המתוקה יונה קפח והשחקנית גאלה קוגן שהחלימה מסרטן - ויחד עם אנשים שחוו חוויות סף מוות דומות, הם מנסים להבין מה בדיוק קרה וקורה כאן. בעוד שאנשי הדת שאשכנזי מארחת זורמים בלי בעיה עם הסיפורים האלה, לאחרים יש עמדה מעט שונה.
לאורך הפרקים הקצרים של "הייתי מתה", אשכנזי הופכת את ההיפראקטיביות שמזוהה איתה לנכס של ממש: קופצת משיחה לשיחה, מנושא לנושא, מהשולחן לכורסה ומשם לערסל, ודואגת לשמור תמיד על רמה גבוהה של עניין. אומנם הריצה לרוחב המגרש גם מנטרלת אפשרויות לעומקים גדולים, אבל מאחר שאשכנזי לא מכוונת לשם מלכתחילה זה לגמרי נסלח. נחמד שנושא כל כך קשה מוגש לנו באמצעות מתה מהלכת מלאת הומור, ועוד יותר נחמד לגלות שלמרות השנים שחולפות - ואותו מוות קליני - אשכנזי עדיין מוצאת לעצמה את המשבצת הראויה.