כל כמה שנים מגיעה סדרה שמצליחה לחצות את קווי הקונצנזוס ולהפוך ללהיט בקרב הצופים והמבקרים כאחד. "מחזור 2009" ("Class of '09") היא לא סדרה כזו. מיני-סדרת הדרמה של רשת FX, שזמינה מעכשיו בדיסני+, עוקבת אחר מחזור של סוכני FBI מתלמדים ומלווה אותם לאורך הקריירה שלהם בסוכנות הביון האמריקאית. באמצעות שלושה צירי זמן נפרדים המתרחשים ב-2009, 2023 ו-2034, משרטטת "מחזור 2009" את המסלול שכל אחד מהם עשה ואת השינויים המהותיים שהתרחשו ב-FBI לאורך השנים.
התיאור של סדרות טלוויזיה ככאלו המרגישות שהן חוללו באמצעות מחולל סדרות אוטומטי נעשה רווח עם עליית הבינה המלאכותית, אולם במקרה של "מחזור 2009" מדובר בתיאור הולם במיוחד. הדיאלוגים קלישאתיים עד כדי גיחוך, הדמויות משורטטות באופן שטחי - עם תכונה אחת או שתיים בולטות וסיפור שמועבר באמצעות אקספוזיציה מתמשכת - קווי העלילה ממוחזרים, הטוויסטים צפויים וציר הזמן שמתרחש בעבר נועד בעיקר כדי להעביר לצופים אקספוזיציה על הדמויות הרלוונטית לפרק הנוכחי.
במהלך הצפייה עוברת תחושה שמדובר בסדרת משטרה פרוצדורלית שמנסה בכוח להפוך לדרמה המשכית מז'אנר ה"איכות": למשל הקפיצות בזמן, שבהתחלה נראות ככלי מתוחכם לקידום הסיפור, ומרגישות עם הזמן יותר ויותר ככלי להסתרת דלותה של העלילה. אלפרד היצ'קוק טבע את המונח "מקגאפין" כדי לתאר אלמנט עלילתי החשוב מאוד למוטיבציה של הדמויות אבל נטול ערך כשלעצמו, כמו המזוודה ב"ספרות זולה" - אשר סביבה בנויה כל העלילה ואף פעם לא מספרים לנו מה יש בה. כשמקגאפין מאופיין בקפידה הוא יכול להיות כלי עלילתי חזק, אבל הבעיה המרכזית ב"מחזור 2009" היא שכל אלמנט בה מרגיש כמו מקגאפין. בציר הזמן שמתרחש בעתיד יש מערכת בינה מלאכותית חדשנית ומסוכנת שמאיימת להשתלט על הנהגת הסוכנות, ויודעים מה היא עושה בקווים כלליים מאוד; איפשהו בדרגים הגבוהים של ה-FBI ישנם אנשים שמנסים להילחם בהטמעה של המערכת באמצעות הסוכן לניקס אבל אף פעם לא רואים אותם; הסוכן מייקלס נמצא בעימות חזיתי עם חבורה של פושעים אכזריים ומסוכנים שלא יודעים בדיוק מה הם עושים ולמה.
מה בכל זאת ניתן לומר בעד "מחזור 2009"? הקאסט (בהובלת קייט מארה ובריאן טיירי הנרי) טוב ברובו, ועובד קשה כדי למכור את הטקסטים הקשים לבליעה (שורה אמיתית שבאמת נאמרה בסדרה היא "פעם לא יכולתי לדמיין את עצמי מעביר את החיים שלי עם מישהי, היום אני לא יכול לדמיין אותם בלעדייך"), הסינמטוגרפיה מרשימה - וכמה מהרעיונות של הכותבים מסקרנים והיה להם הפוטנציאל לנחות בצורה מוצלחת יותר אם הטיפול שהיו מקבלים היה יותר מעמיק.
לפעמים ניתן להתעלם מהרבה כשלים של סדרה ואף לסלוח עליהם, אם היא מספקת את הדבר המרכזי שלשמו נוצרה - בידור. דוגמה לא מאוד מוצלחת לכך תהיה "הצופה" המחרידה של ריאן מרפי, כי עד שאתה מגלה שאתה לא הולך לקבל שום פייאוף על ההתמדה בצפייה בסדרה עם רף כל כך נמוך של אמינות וכתיבה, אתה מספיק להתבדר כמה פעמים. זה לא המקרה כאן. מי שבאורח פלא לא צפה בסדרות משטרה כיד המלך, או שועלים ותיקים של הז'אנר שעדיין לא שבעו ממנו, כנראה ייהנו מ"מחזור 2009". המבנה הלא-לינארי של הסדרה והתמות העתידניות מוסיפות עניין על מה שמקובל לקבל מתוצרי הז'אנר, והמראה הסינמטי הנוצץ אסתטי ומעורר התפעלות. לשאר הצופים מומלץ למצוא משהו אחר לראות.