לא מזמן נדרשתי להחליט. זה או זה או זו או זו. ובכן, קיראו שוב. זה או זה או זו או זו. יש משהו בתצורת האותיות של הפתיח - זה או זה או זו או זו - שיוצר תזזית על המסך. התזזית הצורנית הזו מסמלת את הקושי להחליט: זה או זה או זו או זו. בהחלט ייתכן שמבין כל הדברים הקשים בחיים, המסובך ביותר הוא הצורך להחליט. הצורך להשתכנע, לפסוק, לברור את המוץ מן התבן, הוא בעייתי.
מי שזוכר את הסדרה של שי אביבי, "בשורות טובות" - במקרה נפלתי לאחרונה על אחד הפרקים, אף על פי שבאופן רשמי אני מסתייג מטרנד הניו אייג' - לא יכול היה שלא להתרשם מכך שכששי התקשה לקבוע מה האופציה הטובה ביותר, הוא בחר לאפשר למטבע של חמישה שקלים, הידוע בכינויו "הרצל", להחליט עבורו. כמעט בכל תחום. מבחירת היוגורט ועד החתונה. ברוב המקרים זה עבד. מדוע השיטה העיוורת עבדה? כי זה לא באמת משנה.
למעשה, הצורך להחליט אמור להיות הדבר הקל ביותר. השפעתן של רוב ההחלטות שאנחנו לוקחים על חיינו מוטלת בספק. בהנחה כי החיים בני חלוף, החלטות שנתפסות בעינינו כקריטיות הן, במהותן, טיפשיות. הרי הסוף ידוע.
לא לחלוטין מדויק. ההחלטות כן משפיעות על חייך, אבל רק לפי אמת המידה החיצונית, החברתית. רק לפי הקריטריון של מה שנחשב "בנאדם, הצלחת בחיים". אני לא מזלזל בקריטריון העסקי הזה. באופן אישי אני דווקא אוהב לעיתים להיכשל, לסבול, זה מזכך; אבל אם החברה מסביבי חושבת אחרת - לעיתים כיף לפעול למען הכרה חברתית. במובן העמוק זהו דווקא ביטול עצמי. לפי החסידות הביטול העצמי הזה הוא מסדרון בדרך לאור.
נעשה, נשמע, מה זה משנה
ויש דרך אחרת. לפעול לפי הרגש. אבל הרי מקורו של הרגש גם כן בהחלטה. כשאתה מביט בעיניים של אהובתך ומרגיש שאתה אוהב אותה – אתה מחליט. הבה נקבע, אפוא, אלטרנטיבה. קל להחליט. קודם כל תאמרו כן. אחר כך תגידו לא. העיקר שתשחקו עם ההחלטות.
בעניין הזה אפשר להסתייע בתובנת ה"נעשה ונשמע" של עם ישראל במעמד הר סיני. כידוע, הסיפור, על קצה המזלג, טמון בכך שבני ישראל החליטו קודם כל לעשות את מה שה' מבקש ורק אחר כך לשמוע, כלומר להבין מדוע עשו כך.
שני הפירושים המקובלים לסיפור הזה מבדילים בין מאמינים לבין אפיקורסים מוחלטים. המאמינים רואים בכך היענות מושלמת, אמונה תמימה וראויה באלוקים, קודם נבצע ואחר כך נבין. החילוניים לועגים לגישה הזו. עלינו לחשוב רציונלית על דברי אלוהים ורק אחר כך לעשות. יש גם פירוש אחר, מפעים: "קודם נעשה ואחר כך נשמע" כי יש דברים שהאינטואיציה מחייבת אותך לעשות, ורק דרכה אתה מצליח להבין את מה שהשכל לא יוכל לתפוס לפני כן.
בסיכומו של דבר, הבעיה עם הצורך להחליט היא בעיה חברתית. הרי כמעט כולם חושבים שאנשים שמשנים את דעתם לעיתים מזומנות אינם מוצלחים במיוחד. השאיפה ליציבות, ליכולת לדעת, נתפסת כרצינות חיובית. אפשר לומר להם, בתגובה, שגם סוקרטס קבע שהוא יודע רק שהוא לא יודע. אבל אולי זו רק התחכמות. בעצם, לא יודע.
>> לפוסט הקודם שלי: מצאתי את המקום האולטימטיבי לחופשה
>> בואו להכיר את חבריי לנבחרת הבלוגרים
למחמאות, תלונות ונאצות, כתבו לאבי: avis@IsraelHayom.co.il.