תוך שעה הגיע הבחור. צנוע ויעיל, ישר והגון. בחן את הזירה, נתן דיאגנוזה, הגיש הצעת מחיר. הסכמנו. נסגרו דברים והוא ירד לאוטו להביא ציוד. חזר עם גליל גדול, מספריים, סכין, גפרורים, מברג. התחיל לעבוד.
אני עמדתי מולו והסתכלתי. גם סתם כך אני מתעניין כמו ילד בעבודות ידיים, לא כל שכן כשמדובר בביתי שלי. עניין אותי. הנה, כך בנוי התריס בבית שלי: פרופילי פלסטיק חלולים, שבקצותיהם מסילות ותבליטים, האחד משתלב בתוך השני. כיון שהם צרים, הם מסוגלים להתלפף לכדי גליל. למעלה, בתוך קופסת עץ, יש קורת עץ ארוכה ומעוגלת שבקצה האחד זוג דיסקיות מפח חלוד, עליהם מתלפף חבל בד המשתרבב מבעד לנקב, נמתח עד למטה, שם קבועה בקיר קופסה עגולה שמכילה את שארית גליל החבל. וראה זה פלא: כשמושכים בחבל – התריס עולה! כשמשחררים – הוא יורד!
יואו, איזו המצאה! מסתבר שישנו בכדור הארץ כוח מגנטי כלשהו, המושך אל מרכזו חפצים ועצמים. פשוט לא יאומן. בקצב הזה עוד יבוא מישהו ויגלה פתאום, בעוד כמה שנים, שגוף השוקע במים דוחה מים כמשקלו. הוא עוד ירוץ עירום בחוצות מגורי הטכניון ויכריז על גילויו בקול רם.
מעניין, כי כמה דקות לפני זה קראתי על טכנולוגיה שכבר קיימת, ואוטוטו נכנסת לשימוש. מסתבר שקיימת יכולת זיהוי אלקטרואופטית לפי תווי פנים, המסוגלת לספק את מכלול האינפורמציה אודות אדם לפי סריקת פניו. זה דבר ישן, אני יודע. מה שחדש, זה שהיכולת הזו היא גם לוויינית. עוד לפני שתסתיים החקירה בעניינו של סילבן שלום, נוכל, עקרונית, לביית בסלולר נווטן לווייני על מקום מסויים בעולם, להתביית על פניו של מישהו שנמצא בו ולקבל אודותיו הכל. הכל. ממש הכל.
עדיין עוקרים שן באמצעות חן הקשור לשן ולדלת?
בצהריים הייתי במשרד הפנים. משהו עם דרכון. איך מנפיקים תעודת זהות בישראל? קלי קלות. ממלאים טופס באמצעות עט כדורי, מצטלמים למטה במצלמה המסוגלת להדפיס 4 תמונות בבת אחת (!), גוזרים את התמונות במספריים, עולים, ממתינים בתור, רבים על המספרים, מדפיסים את פנים התעודה, מניחים עליה את אחת התמונות, מחזיקים חזק שלא יזוז, מכניסים לתוך תכריך יריעות פלסטיות מרוחות בדבק, משגרים בקלילות אל בין שני גלילי סיליקון מחוממים של מכונת קפסולציה מעלת עשן והופ! מהצד השני יוצאת תעודת זהות! דבוקה! אחידה! לכידה! רגע, זה לא הסוף. עכשיו תוחבים את התעודה לתוך נרתיק סקאי מכוער מאין כמותו, שם היא תנוח ותפתח לעצמה שומות וכתמים, תיקרע ותיפרד, תצחין ותסתמרטט. איזה יופי. איזו קידמה.
ומה עם התריס? נשלמה מלאכת האומן. כיון שלא היה לי כסף עליי, שילמתי לבחור בכרטיס אשראי. הוא הוציא מהכיס טלפון חכם, מהכיס השני פיסת פלסטיק שהתגלתה כשפתיים לסליקת כרטיס, חיבר את השפתיים לחור האוזניות, נכנס לאפליקציה, העביר את הכרטיס והופ! נגמרה העסקה. בירכתי אותו לשלום, משכתי בחוזקה בחבל הבד, נרוץ הגלגל ונסתובבה המנעולה ויהי אור בבית.