פעם בשנה, כשרחובות ירושלים נמלאים אנשים ונשים בשעת ליל מאוחרת ובכל רחבי הארץ עולים כפורחים תיקוני ליל שבועות, אני שב ומהרהר הרהור נוגה אודות המנוע המניע את החיים התרבותיים והחברתיים בישראל: סדר היום.
סדר היום אינו פועל יוצא של המנוע התרבותי; הוא זה שיוצר אותו. אין לדעת אם זהו המצב האידיאלי, אולם ברור כי זהו המצב. כיון שיש סדר יום שנקבע על ידי מישהו מתכווננות טחנות התרבות והחברה על פיו, וטוחנות סדר יום נוסף, שהוא המשכו של סדר היום הקיים. מעגל קסמים.
חפרתי, אני יודע, אבל להלן ההסבר.
מבחינתם של כך וכך מתושבי ישראל היהודיים, אני מעריך אותם במאות אלפים, סדר היום של סביבות חג השבועות הוא סדר יום מאוד ברור: במרכזו עולמה העיוני של ההלכה וההגות היהודית ומצידיו הוא מעוטר בפיסות פולקלור של צמחיה וקממבר. כך זה כבר עשרות שנים, אולי אפילו מאות ואלפים. בשנים האחרונות זה הודגש עוד יותר. ככה זה. עובדה.
עכשיו שאלה: האם סדר היום הזה נוכח בזירות השיח הכלליות, נגיד אמצעי התקשורת? לא ולא. זאת אומרת, הוא מאוזכר כמובן, הוא מבקר, מופנה אליו פנס בודד והוא מדובר מעט; אבל האם הוא תופס את מקומו כ״סדר יום״? ממש ממש לא.
למה? הוא הרי סדר יום של אלפים רבים, רבים מאוד? התשובה היא פשוטה: מפני שהאלפים האלה, שזהו סדר היום שלהם, אינם אחראים על סדר היום הכללי. הם לא שם.
דרעי צדק
עכשיו בואו נסור מעט לאחור, אל הקונפליקט שהתגלע לפני כחודש, סביב סוגיית שטרות הכסף. הוחלט, כי על ארבעת שטרות הכסף החדש יודפסו דיוקנותיהם של אלתרמן, טשרניחובסקי, גולדברג ושמר. מבחינתי - בחירה נחמדה (חוץ מטשרניחובסקי השולי שמתפקד כמובן כמ״מ ביאליק שכבר קיבל שטר, אבל נניח לזה כרגע).
ובכן, כשבא אריה דרעי ודיבר על הדרת המזרחיים משטרות הכסף, זה נתפס כנהי קיפוח מזרחי ועל כן קפצו כולם וגיעגעו את התגובות הרגילות, אבל מאחורי הטענה הזו שלו הרי הסתתר משהו אחר, שכרגיל לא הוסבר כראוי. דרעי דיבר בעצם על סדר יום, או, ליתר דיוק, על השאלה הקריטית מי אחראי עליו ומי כותב אותו.
נו, אמרה לי עירית לינור ברדיו. מה אתה רוצה. אלה הם דמויות קאנוניות. יפה, אמרתי. נהדר. השאלה היא מי קובע מי קאנוני. מי מחזיק את מפתחות הקאנון. היא לא ענתה, אבל מאות אלפי מאזינים יכלו לשמוע בבירור מתוך השתיקה את ה״אני״. או ה״אנחנו״. ושם בדיוק, בשאלה הזו, מצוי הכל. מי קובע?
הפיוטים של הבן איש חי הם לא חלק מהקאנון?
הידעתם כי מבחינתם של מאות רבות של אלפים, אלתרמן וגולדברג אינם חלק משום קאנון? ככה, בפשטות: אלתרמן אינו תופס מקום וגם לאה גולדברג לא? וזה לא כי הם בורים, או מחוברים לתרבות נחותה, אלא כי ככה זה, הם בחרו לעצמם גיבורים אחרים?
ובכלל: נגיד, תיאורטית, כמובן, שזה קורה בגלל שהם בורים ומחוברים לתרבות נחותה. לא מגיע לכמות כזו של אנשים דיון רעיוני פילוסופי כלשהו על פלורליזם תרבותי ואי כפייה?
אבל מה שהם קיבלו זה לא זה ולא זה ולא זה. הם קיבלו הנחתה. אפילו לא הייתה להם ההזדמנות להישיר מבט ולומר: סליחה חברים. אלתרמן לא מדבר אלי בכלל, הבן איש חי כן. לאה גולדברג לא מדברת אלי בכלל, הרב קוק כן. או לפחות גם וגם.
מבחינת אלה שקבעו מי יתנוסס על השטרות, הסמכות לקביעה מי קאנוני ומי לא היא כמובן שלהם, בלעדית. ועל כן הירגעו שנייה ותבינו כי אריה דרעי לא רק צדק אלא צדק מאוד.
שני סדרי יום יש בישראל: סדר היום האמיתי, היפה, הנאה והפלורליסטי, המשתנה משבט לשבט, הפסיפסי, המגוון, וסדר היום הכפוי, הכוחני והמשתלט שמשום מה תופס את המקום המרכזי ברשות הרבים ומתיימר להיות נאור. ברוסית זה נשמע יותר טוב.
//adm.mako.co.il/video-blogs-aviadkisos/Article-a046ee1ad4dae31004.htm