שנייה לפני שהוא יצא, פניתי אליו כחבר וביקשתי רק שיאשר לי שני נתונים: שהוא דתי לשעבר ושהוא מצביע מרצ, בקשה שרק הרגיזה אותו עוד יותר והוא עזב בזעם.
ככה זה במדינה קטנה, שבטית ומרובת מפלגות: הצבעה היא לא רק תמיכה ברעיון או באידיאה או אפילו באינטרס. הצבעה היא שיוך והיא סמל סטטוס. על כן לעולם לא תשמעו מאדם מפורסם (אלא אם כן הוא פוליטיקאי) למי הוא מצביע.
מה זה יעשה לקריירה שלי?
השאלה הראשונה שאיש הציבור ישאל את עצמו לפני שהוא יענה לכם היא: רגע, מה זה אומר עלי? נגיד שהוא סגור על עצמו ביחס לגושים הפוליטיים, בחלוקה המסורתית של שמאל-ימין; אבל מהו מקומו בתוך הגוש שלו?
נגיד שהוא רואה את עצמו שייך לשמאל. האם יגיד שהוא מצביע לעבודה, וזה אומר שהוא עדרי וקונצנזואלי? האם למרצ זה הופך אותו למיוחד? וחד"ש, זה שוליים או שזה רדיקלי? ולפיד, זה כבר פופולרי או שזה עדיין מעמד-בייניימי פשוט ושגרתי? ואולי קדימה? זה עוד עובד? ואיך זה יתקבל בצירוף העובדה שהוא גר בקרית אונו ושיש לו טויוטה קורולה? קאיה ספיה? מאזדה 3? מרלבורו לייט? פרלמנט? נובלס? לאומית? מאוחדת? כללית? אייפון? בלקברי? פסוריאזיס? סכרת? ובעיקר: מה זה יעשה לקריירה שלו? הוא ימכור ספרים/דיסקים/מופעים/דעות אחרי שכל זה ייוודע?
והפחד הפרובינציאלי המשתק הזה, הוא זה שהופך אותו למשוגע. כי בעצם, זה משליך זרקור על העובדה שכל חייו הם בצל השאלות הרות הגורל הללו; ובעצם אינספור החלטות בחייו מוכרעות ומתקבלות בגינן; ובעצם – לא רק שאלת מתן האינפורמציה מוכרעת כך, אלא גם עצם השאלה למי להצביע מוכרעת על פי מערכת התסביכים האינסופית המתוארת לעיל. על כן זה עצוב ועלוב מאוד.
וכדי למנוע לזות שפתיים ודלטוריה, הריני להצהיר בזאת כי אני, יעקב אריאלי, נושא ת.ז. 02900263, אצביע ביום 22.1.13 עבור רשימת הבית היהודי - מפד"ל החדשה, שסימנה ב'.
>> ליהיא גרינר מסבירה למה אסור למפורסמים להגיד למי הם מצביעים