ברור שכולם, חוץ מנתניהו מסכימים לעימות. למה שלא יסכימו? הנה, שאול מופז למשל. אחד המועמדים הכי חזקים בגזרת משפחת מופז לענפיה ויש האומרים שגם בקרב דרי הבתים האחרים ברחוב מגוריה, לראשות הממשלה. למה שלא יקפוץ בשתי ידיים על האפשרות להיות מוצג כמועמד לגיטימי לראשות הממשלה? שלי יחימוביץ', שעד לפני חודש דיברה על היעד העליון, שיקום מפלגת העבודה והפיכתה למפלגת שלטון פוטנציאלית בעוד שלוש ארבע קדנציות, והחל מלפני שבועיים החלה לשכנע את עצמה כי ראשות הממשלה היא בת השגה בבחירות הקרובות – למה שתסרב להזדמנות להציג את חזון ממשלתה החדשה? ליברמן, שצריך לשלם כדי לזכות בפריים טיים וכאן הואר מקבל שעות שידור יקרות מפז – למה לא? או יאיר לפיד, שבתום כל שאלה יעיר למראיין על אופן השאלה ויבקש ממנו (בצדק) "לקחת את זה שוב" וללא ספק יגרוף את כל הקופה – אך טבעי שיסכים.
לגוש שמול נתניהו אין מועמד
נתניהו, לעומת זאת, צודק לחלוטין בכך שהוא מעכב את תשובתו. הוא כמובן יעשה טעות חמורה אם בכלל יעלה על דעתו אפשרות כזו וזאת מבלי להתייחס בכלל לדברים שייאמרו או לא ייאמרו בעימות. בבחירות 2013 יש לנתניהו נכס בלעדי וחסר תקדים: הוא המועמד היחידי לראשות הממשלה. זה לא רק שהוא ראש ממשלה מכהן, עובדה המשרתת כל מועמד - זה הרבה יותר מזה: בזירה הזו, של מועמדות לראשות הממשלה, הוא נטול מתחרים. יש הרבה מפלגות והרבה ראשי מפלגות. אבל יש רק מועמד אחד לראשות הממשלה.
שלי יחימוביץ מתחילה לאחרונה להשמיע קולות בכיוון הזה. לא שהיא מסכנת את נתניהו, אבל אם יסכים נתניהו לעימות ויעמוד איתה על במה אחת, הוא עוד עלול לגרום לה עצמה להשתכנע בכך שהיא מועמדת לראשות הממשלה. על כן טוב יעשה אם יישב בלשכה, יבלע בשקט את צקצוקי המבקרים וישמור על ייחודו כראש הממשלה הבא.