כל המזועזעים, סופקי הכפיים, פוערי העיניים ומצקצקי השפתיים נגד הנבלה הנעשית בישראל בציון חג מולד אותו האיש שר"י, ימ"ש, ש"ט ועפ"ל (פתיחת ראשי תיבות תמורת תשלום סמלי בדף הפייסבוק שלי), צריכים לשמוע בעיון את הסיפור הנפלא שסיפרה לי שותפתי הנפלאה אף היא עירית לינור בתכנית הרדיו שלנו. כמנהגה, סיפרה עירית, היא ביקרה לפני ימים אחדים בסניף "טיב טעם" בשכונת מגוריה ולתדהמתה הבחינה בתפאורת כריסמס מושלמת, ב"מבצעים לרגל החג", בעצי אשוח ומנורות צבעוניות. לינור לא שמרה את ביקורתה לעצמה אלא שיתפה בה את הסובבים ואף נשאה באוזני הקופאית ההמומה נאום נלהב בגנות החגיגות האלה של חג שאינו שלנו ואף רוויי בהרבה דם מדמנו לאורך השנים. "ואז", מספרת עירית, "כשסיימתי את המונולוג, העברתי את הבייקון, שילמתי והלכתי הביתה".
הנה עוד ציטוט: חברי החכם הרב חיים נבון מקונן בפייסבוק על כך ששמע בגל"צ את גידי אורשר מקדיש שיר ליום הולדתו של ״בייבי ג׳יזס״. "מה אומר לכם?", כותב חיים, "לא שמעתי אותו מקדיש שיר למשה רבנו ב-ז׳ אדר. אבל אולי פשוט פספסתי".
אבקש להשיב בנימוס לשני חבריי, עירית וחיים: אפשר להירגע, בבקשה? בישראל לא חוגגים את חג המולד ואת הסילבסטר. נכון שיש מן הנודניקים המציינים את מועדי סוף דצמבר בעניין רב, אבל זה קורה בעיקר ברחובות הבורגנו-פלצניים של מרכז תל אביב ובנותיה, וגם שם זוהי סיבה למסיבה ותו לא.
ריחות של זיוף, ושל חזיר
אז נכון שריח נורא של זיוף וחקיינות ורצון-להיות עולה בנחיריים (עירית), ונכון שקצת חבל שהלבבות פתוחים לקבל כל תוכן זר ומנוכר אבל קפוצים הרבה יותר, לפעמים, בפני תוכן לאומי-ביתי (חיימי), אבל הניחו להם לישראל: אף אחד כאן לא "חוגג" לא את הכריסמס ולא את סילבסטר. אין זו אלא עוד תחנה נחמדה בחורף הארוך כמו הגלות ועוד הזדמנות להרים כוסית. מה קרה?
אמת. שני הימים האלה נושאים עליהם משא כבד ואדמדם מעט של מאות שנות רשע ורוע ושנאת ישראל, ואגב, מוזר שדווקא בישראל מכונה ראש השנה האזרחית "סילבסטר" על שמו של קדוש משוקץ אחד ולא פשוט "היום האחרון שבו אפשר להפריש לקופות גמל וקרנות השתלמות וההפרשות, עד לתקרה מסויימת, תהיינה מוכרות לעניין מס"; בעניין זה, אפשר לבצע תיקונון קטן ולדרוש הפסקת ציון חג המולד, משום שהוא חג ממש דתי, והפסקת כינוי הלילה האחרון בשנה בשם "סילבסטר", בסדר. מקובל עלי. הכל אמת ויציב, אבל שוב, לא צריך להרים נהי כה גדול סביב העניין וגם - אפשר לחשוב על זה מזווית קצת שונה.
אפשר לחשוב, למשל, על האושר הגדול והשמחה המציפה הטמונים בעובדה שכיום כבר לא נשפכת טיפת דם יהודי אחת בשום מקום בעולם, לא בכריסמס ולא בסילבסטר. אתם יודעים למה? כי ליהודים יש היום מדינה גדולה וחזקה משלהם, שיש בה צבא ובית משפט וישיבות לרוב ובנקים וכביש אגרה והרבה הרבה עורכי דין, וכל כך חזקה ובטוחה בעצמה היא המדינה הזו, עד שיש בה אפילו רשת חנויות מתועבת שמוכרת בייקון לבני אברהם יצחק ויעקב ללא מורא וללא בושה. עם זה יש לי בעיה. לא עם עץ האשוח העשוי פלסטיק, שבן לילה היה ובן לילה יאבד. בטיב טעם ימשיכו למכור חזיר גם אחרי שכל ההפרשות יופרשו. אפילו אחרי ז' אדר.