"בשביל זה, מה שאני בא ואני אומר זה דבר נורא נורא פשוט: המדינה הזאת פשטה את הרגל. פשטה את הרגל! זהו זה. נורא פשוט. אם אתה פותח בבוקר את העיתון ואתה רואה ילדים בבית ספר שדופקים מכות למורה שלהם, אתה אומר: זהו זה. יותר נמוך מזה כבר אי אפשר לרדת. גמרנו. אז חינוך אין פה, וכלכלה אין פה, וערכים אין פה, אז מה יש פה? מה יש פה?! אה?! כלום אין פה. תעמוד תחכה. כמו אידיוט".
"תראה את הניצולי שואה. תראה את הניצולי שואה! אנשים עם מספר על הידיים, אה? אנשים שעברו גיהינום. אין להם בשביל תרופות. זרוקים כמו כלבים. כמו כלבים! ומה? למישהו אכפת? למישהו מזיז? שום דבר! יושבים להם בווילות שלהם, מעשנים סיגרים, ובן אדם שנתן הכל למדינה הזאת, אומרים לו: לך, תעמוד תחכה, כמו זבל".
"איפה, תגיד לי, איפה כל המליארדים של הטייקונים איפה? זה שבן אדם שעובד לא יכול פה להגיע לדירה, אה? אין ממה לחיות, אין בשביל לחם אין. מה שאתה מרוויח הולך למס הכנסה ואתה לך תחפש. דבר ללאמפה תדבר. ת'אמת אני אגיד לך? לא זוכר מצב כזה. הכל באדמה. אין עבודה. הכל תקוע. הכל לא זז. תחושה כזו שאתה אומר: בשביל מה? בשביל מה! כושלאמאשלהעולם! בשביל מה הכל! בשביל שיבוא איזה אחד, חתיכת ילד ויגיד לך תעמוד תחכה, כמו כולם?".
"ככה. תעמוד תחכה. כמו עציץ. כמו דביל. תעמוד תחכה".
"והמשכורות? אני אומר: למה שיקבלו רק ארבעים אלף החברי כנסת? תעלו להם! שיקבלו ארבע מאות אלף! למה לא? שיקבלו מיליון! והרי המשכורת שלהם זה כלום! זה רק הקצה של הקצה! הרי הכל חינם אצלם! החינוך והדירה ואוטו ונהג חופשי! הנה אחת עכשיו, שרת הבריאות, לא נאה לה. רוצה שתי מכוניות, גם על בנזין גם על חשמל. גברת תתעוררי! לאנשים פה אין מה לאכול! אנשים מחטטים בזבל, בזבל מחטטים! ואחרי זה באים אומרים להם: תחכה. תעמוד ותחכה כמו כולם. יש תור מסודר. שאני אחכה? שהאמא שלך תחכה, מה אני ילד? תחכה אומר לי".
"ואתה יודע מה? אני לא מחכה, אוקיי? אני הולך! לא רוצה לחכות! אני מסביר לך שהזמנו כרטיסים, יש לי טיסה בעוד יומיים עם כל המשפחה, שבועיים לברצלונה, פתאום אני רואה שהפאקינג דרכון פג פאקינג תוקף, ואתה תגיד לי תעמוד תחכה?! לא מחכה! אני הולך לסניף גילה, בן אחותי עובד שם, שתי דקות אני מקבל דרכון חדש, אוקיי? רוצה לראות?".
"איזה זבל של מדינה. ארץ אוכלת יושביה, אני אומר לך. מה זה?! דו"ח?! 500 שקל?! מדרכה?! אני לא מאמין! ז-ב-ל ש-ל מ-ד-י-נ-ה!!!".