מצד אחד האנס משה קצב לא הסכים להביע חרטה על מעשיו. לא בבית המשפט ולא בכלא. מצד שני מאפשרים לו חופשה מהכלא בתנאי מלון הכל כלול ואפילו גיחה לבית הכנסת כדי להתפלל. הימים הנוראים? תלוי למי
הולך לו קלף חזק. קצב יוצא מבית הכלא לחופשה|צילום: חדשות 2בתכלס, יש למשה קצב מלא מזל. במקום גיחה לבית כנסת בחופשה הייתי עושה איזו גיחה לקזינו. מה כבר יש לו להפסיד?! בינתיים הולך לו קלף חזק. הוא בשלו. לא מתחרט, לא הולך לטיפול ושם פס על בית המשפט שהוכיח מעל לכל ספק שהוא אנס מורשע.מהצד השני, המערכת מוקירה אותו כאסיר מצטיין, משחררת אותו לחופשה ועוד מאפשרת לו לבקר בבית הכנסת כדי להתפלל. הימים הנוראים? תלוי למי.
הפסטיבל התקשורתי החל הבוקר מוקדם: לא בכל יום אפשר לסקר נשיא לשעבר, אנס מורשע שלא לקח אחריות על מעשיו או הביע חרטה יוצא לחופשה בת עשרים וארבע שעות. איזה מין מסר מעבירות הרשויות לקורבנותיו של קצב ולנאנסות אחרות ? את תחיי בכלא שלך כל ימי חייך. במקרה הטוב תקבלי טיפול שיחזיר אותך למעין גרסה חיורת של החיים שהיו לך והאנס שלא הודה ולא מקבל טיפול יוצא לחופשה.
שוחחתי הבוקר עם צעירה שנאנסה בעברה, אחת מאותן קרבנות שראיינתי בעבר ואיתה אני שומרת על קשר. "איך זה ייתכן"?, היא שאלה, "איך רומסים את החיים של קורבנות עבירות מין שוב ושוב. אנחנו לא צד למשפט. במקרה הטוב שומעים את עדותנו ואז צולבים אותנו בחקירה נגדית ואם התיק מתוקשר אז גם חיים פרטיים כבר לא יישארו לנו. איך קורה שאדם שלא לקח אחריות, שלא מקבל טיפול משתחרר?! אולי גם אני אפגוש במי שפגע בי בכניסה לבית הכנסת ביום הכיפורים?!".
בפסטיבל התקשורתי שסיקר את יציאתו של קצב לחופשי, בנו ליאור קצב סיכם את הדברים בצורה הטובה ביותר: "הוא עמד בכל הכללים וכל הדרישות. לא עשו לו שום הנחה, שום הטבה שלא מגיעה לו, הוא לא ביקש לעצמו שום הטבה". זה נכון. משה קצב, אתה בסדר אתה. אנחנו צריכים לבוא בטענות רק לעצמנו ולכך שאנחנו מאפשרים למערכת שלנו לא לשים במקום הראשון את האינטרס הציבורי. להעדיף את זכויותיו של העבריין ולא של הקרבן.
אין חרטה, יש חארטה. דנה סומברג|צילום: Photo by Flash90אז הימים הנוראים בכלל לא נוראיים עבור משה קצב. גם הם כמו הנשיא לשעבר סובלים מיחסי ציבור גרועים. הנה יש לנו חופשה ראשונה מהכלא בתנאי מלון הכל כלול ודייט בבית הכנסת עם אלוהים. וכמו כל סלב בחופשה גם לו יש גדודי פפרצי שמדווחים על כל תנועה.
הטור הזה התחיל כסטטוס בפייסבוק שם חכמת ההמון הטיבה לסכם את הנושא: אין חרטה – יש חארטה.
