ביקשתי להזדווג עם אלוהים, והרבי מלובביץ' בירך אותי במקום לקלל

בגיל 16 נכנסתי במקרה לבית מניה ביאליק, ואת פניי קיבלה אישה חייכנית ששמחה לביקור פתע בתערוכה שאצרה ואיש עדיין לא נכנס אליה באותו בוקר. היא הציגה את עצמה כמשוררת אנדה עמיר פינקרפלד, ואני שהתרגשתי לפגוש אותה הגשתי לה בהתלהבות נעורים את מחברת השירים שלי. עמיר קראה את השירים ואמרה: "נערה צעירה, את כותבת כמו משוררת". למחרת היום מצאתי את עצמי בהוצאת ספרים, מתחילה את העבודה על ספר השירים הראשון שלי.

בשנות ה-70 וה-80, בשנות העשרים שלי, גרתי בצפת שהייתה אז עיר חילונית לחלוטין. כמעט ולא כתבתי שירים על צפת, למעט שיר ביקורתי בשם "תרומת הרבי מלובביץ'" שנכתב בהשראת הרב שהשתלט בתקופה ההיא על חסידי העיר ופורסם בספרי השני. צפת נחשבה בעיני הרבי לעיר המקובלים וכבעלת היסטוריה מיסטית, ולכן הקים בה קהילה גדולה שהתפשטה עם השנים, השתלטה על העיר והביאה עימה זרמים נוספים ולא מעט חוזרים בתשובה.

קראתי את השיר הזה בטקס הענקת יקיר העיר שנערך לכבוד מנחם בגין כשהייתי בת 24. צפת עיר קטנה. לא תמיד מיהרו להזמין אמנים וכישרונות ידועים מהעיר הגדולה, ובאירועים מעין אלה נטו לאמץ כישרונות מקומיים. המארגנים לא ציפו שאקרא את השיר על הרבי, ואני מודה שגם אני הפתעתי את עצמי. באולם נכחו גברים חרדים רבים וממגזרים שונים בחליפות שחורות ושטריימלים, שרי ממשלה ואישים רמי מעלה. עמדתי על הבמה, אישה צעירה בת 24, וכשראיתי את קהל החרדים שמילא את כל השורות הראשונות עם מכובדי הקהילה התעורר בי ניצוץ מרד הנעורים. ברגע האחרון בחרתי לקרוא את השיר על הרבי מלובביץ', שלמעשה איש לא אישר את הקראתו. עד היום איני יודעת מאין היה בי האומץ לקרוא אותו דווקא שם. ההפתעה לא איחרה להגיע: מחיאות כפיים וקריאות שמחה על שיר שנכתב על הרבי שלהם, ושיר שנכתב כביקורת וכטרוניה דווקא התקבל בתשואות. כנראה שהעניקו לשיר פרשנות אחרת וממד שלא שיערתי, הרי ידוע שהמשורר הוא הפרשן הכי לא מדייק לשירתו.

למחרת הטקס הגיע לביתי רבה של צפת דאז, הרב דיין, שהיה שליחו של הרבי. הוא אמר שהוא נוסע לארה"ב וביקש ממני את הספר בו מופיע השיר על הרבי, ושאוסיף בו הקדשה לרבי מליובאביץ'. לא השתייכתי לקהילה של הרבי מלובביץ' או לאורח החיים החב"דניקי והופתעתי מאוד לבקשת הרב דיין להעניק את הספר שלי לרב. אמרתי לרב דיין, שהיה אדם פתוח מאוד, שבספר מופיע גם שיר אחר שאיני בטוחה שהרבי יאהב - השיר 'אלוהים קטן בועל אותי', בו אני מבקשת להזדווג עם אלוהים. הרב דיין לא התרגש, וראה בכך ביטוי לרצוני להתחבר אל השכינה.

הייתי בטוחה שלמקרא השיר הרבי מליובאביץ' יתעלם מספרי במקרה הטוב, ובמקרה הרע יוקיע אותי ואת נועזותי לבקש לי אלוהים כזה, אלוהי בעל או בועל. הייתי לחוצה, אך לא מבוהלת. בדיעבד, היה בזה סוג של הרפתקנות – להביא לרב שמיליונים סגדו לו ספר חילוני.

כשהרב דיין חזר מארה"ב, הוא הביא עימו מכתב מהרבי מליובאביץ' בו הוא מברך אותי כבת צפת החסודה, וסיפר לי שלאחר שהניח את ידו על ספרי אמר הרבי: 'היא תזכה לכתוב עשרות ספרים ושמה ייצא למרחוק'". הסתבר לי, לאחרים וגם לרבנים כי "שלא לשמה בא לשמה".

בתחילה זה נשמע לי הזוי ולא מציאותי, ובכל זאת האמנתי בתוך תוכי כי דבריו יתגשמו. כבר אז הייתי חדורת אמונה ביכולתי כיוצרת, ומאז כתבתי 37 ספרים. 

ומה הסיפור שלך? יש לך סיפור? נשמח לשמוע אותו: women@mako.co.il