בכל פעם שמגיעים לנמל התעופה "טגל" של ברלין אי אפשר שלא להתפלא מחדש. איך בירה אירופית בסדר גודל כזה מתנהלת עם שדה בגודל של שדה דוב בתל אביב? יורדים מהמטוס לשרוול (אם לא נאלצים לנסוע באוטובוס), הולכים 10 מטרים למזוודות ובעוד 10 מטרים כבר נמצאים בחוץ ליד המוניות. היות והוא ממוקם בתוך העיר, הטיסה האחרונה יוצאת ממנו ב-10:30 בערב (לישראל). שדה התעופה הוא לא רק קוריוז, הוא הדבר הכי מדובר בעיר הזו בשנים האחרונות והביא גם לנפילת ראש העיר אחרי 12 שנה. נגיע לזה בהמשך.

יעקב אילון בברלין (צילום: Sean Gallup, GettyImages IL)
במקום בו עמדה החומה הציבו בלונים שהאירו את העיר|צילום: Sean Gallup, GettyImages IL
ברלין חגגה השבוע 25 שנים לנפילת החומה שחצתה אותה בליבה. הודות לרעיון מבריק של שני אחים אומנים, כריסטופר ומארק באודר, החומה הזו נולדה כביכול מחדש לכמה ימים ובכך המחישה לכל מי שלא ידע מה זאת אומרת חומת ברלין. האחים הציבו לאורך 15 קילומטרים של קו החומה בלונים שהם גם נורות. משהו אוורירי ויפה – רחוק מאוד ממראה החומה המכוערת והשנואה. וכך נוסעים או הולכים ברחבי העיר ופתאום מבינים שכאן חוצים ממערב ברלין למזרחה ולהיפך.

חומה חותכת רחובות באמצע ובמקרים מסוימים אפילו בתים. ככה זה היה במשך 28 שנים. הרכבת התחתית של מערב ברלין הייתה נכנסת למזרח וחוזרת. בתחנות המזרחיות הוצבו חיילים והרכבת הייתה מדלגת עליהן. הן נקראו תחנות רפאים. אז אנשים היו נוסעים בבוקר לעבודה, נכנסים לתחנה במערב, נוסעים מתחת למזרח גרמניה וממשיכים למערב וחוזר חלילה.

יעקב אילון בברלין (צילום: Carsten Koall, GettyImages IL)
שטח ההפקר שבין החומות ומגדל השמירה הפכו לאתר עלייה לרגל|צילום: Carsten Koall, GettyImages IL
החומה הולכת ונעלמת. קודם כל פיזית. הלבנים שלה הן מזכרת פופולארית שאנשים פשוט לקחו הביתה ב-25 השנה האחרונות. מוזיאון החומה המתחדש משמר את הקילומטר וחצי האחרון פחות או יותר שעומד על תילו. ולא רק את החומה בצד המערבי, זו שמוכרת עם ציורי הגראפיטי. מנהל המוזיאון, אקסל קלאוסמאיר, הראה לי את הצד המזרחי של החומה והזכיר שלא מדובר רק בקיר, אלא בין החומות היה "שטח מת". מי שנכנס אליו נורה למוות על ידי החיילים המזרח גרמנים שהוצבו באחד ממגדלי השמירה. שטח כזה ומגדל מזרח גרמני הם חלק מהמוזיאון והפכו אטרקציה בימים האלה. המוזיאון הוצף אלפי מבקרים. רבים מהם משפחות עם ילדים. מבין שלושה וחצי מיליון תושבי ברלין כיום, רק כמחצית ראו או חיו ליד החומה ההיא. השאר צעירים או תושבים חדשים.

כוכבי הרוק של המלחמה הקרה

לא היה סמל יותר מובהק למלחמה הקרה ולאיבה שבין העולם הקומוניסטי למערבי מאשר חומת ברלין. במזרח קראו לה "חומת הגנה מהפשיזם" במערב קראו לה "חומת הבושה". לבסוף תושבי ברלין הפילו אותה במו ידיהם. עם פטישים וגרזינים ועם ידיים חשופות. פוררו את החומות משני הצדדים וטיפסו על מה שנשאר. זה היה אחד האירועים ההיסטוריים החזקים ביותר שהתרחשו מול כל העולם בעידן השידורים החיים בטלוויזיה. זה היה היום שבו התמוטט מסך הברזל והעולם כבר לא יהיה מה שהיה.

יעקב אילון בברלין (צילום: Adam Berry, GettyImages IL)
גורבצ'וב הפך לכוכב רוק|צילום: Adam Berry, GettyImages IL
ביום ראשון בערב בשער ברנדרבורג, מיכאל ג'ורבצ'וב ולך ולנסה עלו על במת ענק, כמו כוכבי רוק. גורבצ'וב, אבי ההפשרה הבינגושית וולנסה מפולין השכנה שעשה את המהפכה שלו מהמספנות של גדנסק. היו גם כוכבי רוק אמיתיים כמו פיטר גבריאל ואחרים. העריכו ששני מיליון איש יצאו לרחובות בערב הזה. מה שבטוח – אי אפשר היה לזוז. רחובות נסגרו, הכיכרות התמלאו, 5 אנשים על כל בלטה ו..כן, הסדר נשמר.  בשעה היעודה החלה לנגן התזמורת הפילהרמונית של ברלין בניצוח דניאל ברנבוים והמנורות, שהן גם בלוני הליום התחילו להתנתק ולעלות לשמים.

הקנצלרית אנגלה מרקל הזכירה שיש אירועים לא משמחים בהיסטוריה של גרמניה בתאריך הזה. הבולט שבהם הוא ליל הבדולח שחל בדיוק באותו יום לפני 76 שנים. אבל בערב הזה ברלין רצתה לומר לעולם "אנחנו חופשיים, קוסמופוליטיים ושמחים". העיר מוכרת את עצמה כאבן שואבת בינלאומית, כמרכז של אמנות, סובלנות וחופש. בראיון שערכתי עם ראש העיר קלאוס וורוויט, זה היה המוטו העיקרי בדבריו. ומה לגבי הישראלים? "אני שמח מאוד שהם באים", הוא אמר, "אנחנו פתוחים לכולם מכל העולם ובמיוחד לצעירים". במחירי המילקי בסופרמרקט הוא לא התעניין.

קלאוס וורוויט מכהן כבר 12 שנה. דמות ססגונית ופוליטיקאי מוכשר. הוא התפרסם בין השאר כאשר במהלך הקמפיין הראשון שלו הצהיר שהוא גיי. ההגדרה שלו מלפני כמה שנים "ברלין ענייה, אבל סקסית" הפכה למוטו של העיר. הוא זה שעודד את הפתיחות והקוסמופוליטיות והכל היה טוב - חוץ משדה התעופה.

כבר ב-1996 התחילו לתכנן שדה חדש כי ברור היה שברלין צריכה נמל תעופה גדול יותר. הוא אמור היה להיחנך ב-2011 אבל עדיין לא נפתח. ראש העיר שם את הנמל בראש מעיניו אבל מסתבר שגם בגרמניה הממשלה טובה יותר בלהרוס מאשר בלבנות. קיצורו של דבר, השדה תוקצב ב-3.5 מיליארד דולר ועלה כבר 7. הוא תוכנן למעבר 45 מיליון נוסעים, אבל יצליח בקושי לטפל בחצי מזה. השדה יטריד 100,000 תושבים, אבל לו היו משנים קצת את התכנון ההשפעה הייתה מצטמצמת ל-30,000 בלבד. ראש העיר נאלץ ללכת הביתה והודיע שהוא פורש בחודש הבא. ככה לא בונים חומה. בטח לא בגרמניה.

לכל כתבות המגזין