כיף עם הילדים: חטיף פצפוצי אורז

השבוע הסתיים המחזור הראשון בחוג שחמט של הבכור, שזו בעצם קבוצת ילדים מהגן שנפגשים פעם בשבוע באחד הבתים ולומדים לשחק שחמט. מי היה מאמין שהילד שלי - השובב הזה, שרץ וקופץ ודוהר ללא הפוגה, זה שכשאני אוסרת עליו לרוץ אז הוא פשוט מדלג, וכשאני גוערת בו אז הוא עוד עונה "אבל אמא, אני לא רץ, אני מדלג" - ישרוד מחזור שלם של חוג שחמט. זה לא שהוא לא רוטן ומתלונן שארוך לו מדי, משעמם לו מדי, ועוד כהנה וכהנה, אבל כל עוד הוא לא ממש מסרב ללכת, אנחנו ממשיכים.

לכן, רק טבעי היה שמיד נתנדב לארח אצלנו בסלון את השיעור האחרון, ונערוך טקס חלוקת תעודות ומסיבת סיום צנועה. צנועה? כל מה שעלה על דעתי בצבעי שחור-לבן היה שם. ומה שלא, פשוט הוגש על גבי לוח השחמט. עכשיו החוג יוצא לחופשה של כחודש, ועד שמתחיל המחזור הבא ההורים נצטוו לשחק פעמיים בשבוע עם הילדים, כדי שלא ישכחו. אוף, כמה חבל שלא טרחתי גם אני להקשיב בשיעורים וללמוד את החוקים… אפשר להתאמן בדמקה במקום?