אם יש לכם טיקטוק, או ילדים, בטח כבר הבחנתם בטרנד גלידת המנגו היפהפייה ששוטף את הרשת בשבועות האחרונים. טרנדים קולינריים, בטח של טיקטוק, הרבה פעמים טומנים בחובם אכזבה או לכל הפחות חוסר הבנה מוחלט על מה כל הרעש (מישהו אמר רול אפ?). אך האם דווקא גלידה בצורת מנגו, שמחירה בין 20-35 שקלים, תצליח לנפץ את הקללה? כמובן שטעמתי.
מקור הגלידה הזאת הוא סין, והיא כוללת 3 טעמים: אפרסק, מנגו ולימון. הגלידות מגיעות בצורת הפרי עצמו, מצופות שכבה דקיקה של שוקולד לבן, וצבועות בצורה שמדמה את המקור. המארז אף הוא מלאכת מחשבת (מלאת פלסטיק ופחת, אמנם), ומעוצב כמו קופסת תכשיטים. גם אם מגיעים סרקסטיים, קשה מאוד שלא להתרשם מהיופי הזה, שמאוד מאפיין את החיבה האסייתית לפירות איכותיים.
הטרנד הזה כמובן לא נולד יש מאין. מדובר במגמה שקיימת כבר מספר שנים במסגרה בתי פטיסרי (בייחוד בפריז אבל גם בכל רחבי העולם) מייצרים קינוחים מורכבים שנראים כמו הפרי עצמו ובתוכם שלל שכבות וקרמים. גם לנו בארץ היה לרגע קט את ערן שוורצברד שעשה זאת בתל אביב, ומאז סגר. הגלידה הסינית הפכה את טרנד קינוחי הפירות לתעשייתי יותר, ועדיין, זה לא דבר פשוט לביצוע, בטח לא בגלידה שצריכה לעבור דרך ארוכה עד שהיא נוחתת על המדף הישראלי.
לסרטון הטעימה המלא היכנסו לטיקטוק של ריטה, או לאינסטגרם שלה
מבחן הטעם
נתחיל מהמנגו, גולת הכותרת של הסדרה. בשורה התחתונה מדובר בגלידה שהיא לא רק מרהיבה ואסתטית אלא גם טעימה מאוד ואפילו מעודנת ומעבירה תחושה איכותית ומוקפדת. המנגו מאוד מורגש בטעמו, עם מתיקות מתונה וחמיצות נעימה. יש בגלידה הזאת טעמי פרי טובים, שאמנם לא ניכר כי כוללים את הדבר האמיתי - הפרי עצמו - אבל לא מרגישים כימיים כמו שקורה פעמים רבות. מעטפת השוקולד הדקיקה אינה גורעת מחוויית הגלידה ומספקת ביס פריך שמקדים את רכות הגלידה, ולא מעמיס עליה במתיקות או טעמי שוקולד לבן דומיננטיים מדי.
האפרסק, שמצליח להיות אפילו יותר יפה מהמנגו לדעתי, מצוין גם הוא. בניגוד לטעמים החמצמצים והרעננים שמאפיינים מנגו, האפרסק אלגנטי יותר ומשתלב היטב עם הקרמיות והמתיקות הנעימה של הגלידה הזאת. קשה לקבוע אם האפרסק או המנגו מוצלח יותר (אם חייבים אז דווקא המנגו מותיר יותר רושם בטעמו), אבל אין ספק ששניהם טעימים ומספקים חוויית קינוח מושקע שעושה כבוד לפרי ממנו הוא סופג השראה.
הטעם המאכזב היחיד היה הלימון. הוא אמנם נראה כמו לימון בוהק ואטרקטיבי, אבל טעם הגלידה סתמי ואנמי למדי, ללא פאנץ' החמיצות הנהדרת של לימון אמיתי. אם להשקיע סכומים כאלה בגלידה שהיא קינוח, היא חייבת להצדיק את הכסף. גרסת הלימון, בעיני, לא עושה זאת.
כרגע, ניתן להשיג את הגלידות בחנויות ממתקים ופיצוציות בכל רחבי הארץ, אבל כמו תמיד, הגלידה הטרנדית קשה להשגה ומגיעה עם תג מחיר שערורייתי (20-35 שקלים ליחידה של פחות מ-100 גרם). תחליטו אתם האם הגלידה הזאת שווה את המאמץ ואת המחיר שלה.