כנרת יפיפייה, הרים מוריקים, פריחה צבעונית ועננים לבנים ועדינים פזורים בשמיים הכחולים והפסטורליים; הטבע לא עוצר, לא מתעדכן באקטואליה ולא ממתין להפסקות אש. את התמונה הציורית הזאת, של הגליל והגולן במלוא הדרם, רואים ברגע שפוסעים אל תוך מסעדת מושבוצ הכפרית. מהחלונות העצומים של המקום נשקף היופי של האזור בשיא תפארתו, אלא שהחדשות הבלתי פוסקות על מטחים ושריפות השאירו את כל הקסם הזה כמעט בבדידות מאז אוקטובר.
בשנה רגילה, בתקופה הזאת, עם תחילת הקיץ והחופש הגדול, הכבישים המובילים אל מושב רמות הפסטורלי שבמערב רמת הגולן עמוסים, ובטח שאי אפשר להשיג שולחן מעכשיו לעכשיו באחת ממסעדות הבשר הכי פופולאריות באזור. אלא שכעת תמצאו את עצמכם די לבד באחד מחבלי הארץ הכי מרשימים וטעימים שיש לנו במדינה. אם זה לא היה מבאס, זה היה מרגש.
המבורגר רמת-גולני אמיתי
מושבוצ היא אחת מהמסעדות שמייצגות את האזור בכל מהותן. זאת מסעדה, קצבייה ומעדנייה שכל כולן רמת הגולן: מיינות שנמכרים כאן ומביאים לידי ביטוי את הטרואר הייחודי של הרמה, דרך ירקות ופירות שמגיעים כולם ממגדלים מקומיים (וחלקם אף מגודלים על ידי משק רגב הסמוך, ששייך לבעלי המסעדה), השוקולד שנמכר פה מיוצר בדה קרינה בעין זיוון והדבש מקדמת צבי. גאוות המקום, הבשר, מגיע מהעדר של משק שניידר, גדל בשטחי המרעה ברמה והוא ידוע כאחד האיכותיים שאפשר למצוא במדינה.
נכנסנו לכאן ביום שבת וחלקנו את המקום עם שולחן אחד נוסף בלבד ובו זוג סועדים מקומיים. בהמשך, לשמחתנו, הגיעו למקום עוד ועוד אנשים, משפחות גדולות, זוגות וקבוצות חברים, עד שההמולה המהנה של מסעדה שוקקת חיים מילאה את החלל. התפריט במושבוצ מצומצם וממוקד, לפה מגיעים על פי רוב בשביל הבשר, וההיצע כולל בעיקר מנות מוכרות, בלי יותר מדי בלגן או חידושים: קרפצ'יו, נקניקיות, קבב, המבורגר וכמובן נתחים שונים. יש שתי אפשרויות צמחוניות של רביולי (גם הוא מיוצר במותג פסטה צפוני), מנת דג אחת של פורל מהדן וקצת סלטים כדי להקליל את כל הבשרים מסביב. זה הכל.
התחלנו את הארוחה עם פוקצ'ה מהטאבון שמגיעה עם שמן זית של ארץ גשור ובלסמי, ומטבל עגבניות ופלפלים של משק רגב. הפוקצ'ה, שצופתה במלח גס, הייתה מנת לחם חמימה וחביבה, לא משהו מעניין לכתוב עליו, אבל המטבלים לצידה היו מצוינים והיא עשתה את העבודה שלשמה הוזמנה - הרגעת הרעב הראשוני. באופן כללי, המנות העיקריות כאן גדולות מאוד ומגיעות כולן עם תוספות לצידן, כך שזוג יכול בהחלט להסתפק בשתי עיקריות ולצאת מסופק.
אחרי הפוקצ'ה נחתו על השולחן המבורגר של מושבוצ בתוספת פלחי צ'יפס פיקנטיים ומרמלדת צ'ילי; ונתח ראמפ סטייק שהומלץ על ידי המלצרית הבקיאה ולצידו ירקות צלויים וסלט כפרי בוויניגרט תמר לח מזן חיאני שגדל באזור. ההמבורגר, ממנות הדגל של המקום, בהחלט הצדיק את המוניטין הטוב שלו.
הקציצה של מושבוצ מבוססת נתחי חזה, פאלדה ואנטריקוט, והיא מוגשת, עסיסית מאוד, אחרי צלייה מדויקת על גריל פחמים. טעמי הקציצה חפים מתיבול אגרסיבי ומיותר, וגם מרמלדת הצ'ילי המתוקה-חריפה שהוגשה לא היתה הכרחית. ביס מהקציצה הזאת, עם טעמי הבשר הנקיים, בלחמנייה רכה עם טיפה ירקות פריכים וחמוצים תוצרת בית, מעבר לכך לא צריך דבר. אולי מפית כדי לנגב את הפה.
לצד ההמבורגר מוגש מה שמכונה בתפריט פאפאס צ'יפס: פלחי תפוחי אדמה לוהטים, מצופים בתערובת קייג'ון חרפרפה של פפריקה ופלפל קאיין. החריפות הקלה עושה חשק לעוד, והתוצאה הכוללת היא מנת המבורגר מהטובות והמוקפדות בארץ, עם תוספות מדויקות ותשומת לב לכל פרט ופרט על הצלחת. חובבי סטייקים מושבעים נוטים להתייחס להזמנת המבורגר במסעדת בשר כבזבוז, אבל פה זה ממש לא הסיפור.
כל ביס מרגיש קצת אחרת
נתח הראמפ סטייק, הלא הוא שייטל – שמגיע מהחלק האחורי של הבקר ומתאפיין בבשר דל שומן באופן יחסי - הגיע כאן צלוי למידת מדיום מדויקת, בתוך רוטב מצוין ובסיסי של ציר בקר מצומצם. הבשר הגיע כשהוא פרוס, והיה עז טעמים כמו שמצפים מנתח במקום כזה להיות. ככלל, הראמפ מתאים לחובבי טעמים בוגרים, ללא חנופות של שומן. על פני החלקים השונים של הסטייק אפשר היה בהחלט להבחין במנעד טעמים שמתפתח ומשתנה, כשבשילוב עם צ'ימיצ'ורי או ציר הבקר המצומצם שהעמיק את האוממי, כל חתיכה הייתה נבדלת מרעותה.
באותה גישה של הקפדה על כל המנה כמכלול, הוגשו לצד הסטייק ירקות מהגריל: כרוב, פלפל צהוב וקישוא, שטבלו גם הם בציר הבקר, ונצלו ביד מיומנת (אבל ניכר שעוד לפני הצלייה הירקות היו בעלי טעם וגודלו באהבה, לא פחות מהבשר שלצדם). כך גם עם סלט החסה שהוגש כתוספת נוספת, והתבסס אף הוא על ירקות מהמשק. זאת הייתה מנה מהסוג שקשה לסיים, אבל איכשהו הולכת ואוזלת כאילו מעצמה עם כל דקה שחולפת.
סיימנו עם קינוח של מוס שוקולד עם אגסים שבושלו ביין אדום, ומעליו אגוזים וקצת טחינה. לא מגיעים למסעדת בשר כדי לאכול קינוח, ובכל זאת גם מוס השוקולד במושבוצ היה מושקע וראוי. המוס היה אוורירי, עם נגיעות מליחות טובות ואגוזים קצוצים למין קראמבל שיחד עם הטחינה העמיק את הטעמים. גם פה ניכר הרצון לתת מעבר לבסיס, והאגסים ביין נעשו היטב, גם אם לא בהכרח התכתבו עם טעמי השוקולד הדומיננטיים של המוס.
חלוציות של פעם, אוכל טוב של היום
בדרך החוצה רכשנו הביתה גם בשר טחון מהקצבייה של המקום ויין מהיקב הצפוני ביותר בישראל, יקב אודם. בדלת כבר עמדה קבוצה גדולה של צעירים בגיל צבא שהמתינו לשולחן, המארחת התרוצצה בין הטלפון לקהל הממתינים, וההמסעדה התמלאה בסועדים שהשיקו כוסות יין זה עם רעהו. תחושה שגרתית נעימה עמדה באוויר, כאילו הכל בעצם ממש בסדר בחוץ. רק יום לאחר מכן, כבר נורה לאזור מטח רקטות שהפר שוב את השלווה.
למרות הקשיים הרבים שמעמיד המצב המתסכל בפני עסקים בצפון, מושבוצ מצליחה להמשיך בפועלה בגאון ולעשות זאת היטב. הגאווה בתוצרת המקומית ובאווירה הייחודית של רמת הגולן משתקפת בכל פינה במקום הזה גם אחרי למעלה מ-15 שנות פעילות. על אחד הקירות כתובות בגיר לבן מילים מרגשות על אוכל. אלה רק כמה מילים, אבל הן מעידות על השורשיות והערכיות שנמצאות בלב המסעדה הזאת.
מעבר לגאווה המקומית וההתעקשות להביא למרכז הבמה חומרי גלם איכותיים שמיוצרים ברמת הגולן, ולמקצוענות חסרת הפשרות שמתבטאת ביכולת של הצוות להסביר ולספר לסועדים וללקוחות מאין מגיע כל רכיב בצלחת או בכוס שלהם, ניכר שעבור העוסקים פה במלאכה מדובר בשליחות, לא פחות, במיוחד בימים בהם הצפון ננטש כמעט לחלוטין ושגרה אמיתית לא נראית באופק. הרוח החלוצית של המקום מתבטאת הלכה למעשה באוכל הטוב שמוגש פה, והיא זו שמאפשרת למקום לתפקד בסיטואציה ששוברת עסקים רבים, וותיקים כחדשים, באזור. המקום הזה פשוט הדביק אותנו ברוח אופטימית, שנשארה איתנו לעוד כמה שעות, עד שהמציאות הכתה בנו שוב.
מושבוצ. דליות 50, רמות. שעות פעילות: ראשון-שבת 13:00-22:00. טלפון: 04-6795095