בית תאילנדי, תאילנדית בסמטת סיני, נאם, טייגר לילי, קאב קם, אונאומה, גברת קוטיאו - תל אביב מלאה במסעדות תאילנדיות: מברים עם אוכל רחוב תאילנדי, דרך מוסדות משפחתיים עם להיטים כמו פאד תאי ואורז מוקפץ, ועד כוכים אותנטיים בסגנון דוכנים בבנגקוק. אלא שכשמדרימים ליפו, ההיצע הגדול מתאפס. לוואקום הזה נכנסה לפני כחודשיים קונתאי בשכונת נגה, בהובלת שף תומאס זוהר והמנטור שמייעץ לו, יוסי שטרית.
מצד אחד קונתאי היא מסעדה לא גדולה שמסתתרת ברחובות הקטנים של השכונה הסימפטית ועוברים ושבים נכנסים להתעניין במקום החדש בזמן טיול שגרתי עם הכלב. מצד שני, כשכבר חוצים את סף הדלת השקופה ונכנסים פנימה, מבינים שמדובר במקום עם כוונות גבוהות שבאות לידי ביטוי בשמפניירת יין עמוסה ומארחת ששואלת אם תרצו להתחיל עם מים מינרליים או מוגזים. בקיצור, אווירה קצת פורמלית שלא בדיוק משדרת את החופש והשחרור שמאפיין את תאילנד.
מאחורי הבר, בסבר הפנים הרציניות שמאפיין אותו, זוהר מדריך את הצוות החדש עם כל צלחת שיוצאת: מנגב רוטב סורר, בודק מידת צלייה, מתקן העמדה של עלה כוסברה. לחוץ לפרקים, הוא נראה נחוש להצליח במשימה שהציב לעצמו: מסעדה אמיתית ראשונה על שמו, אחרי מספר שנים שהעביר סדנאות בישול והפעיל פודטראק תאילנדי במתחם האוכל DNA.
לא חייבים אויסטרים
במבט ראשון בתפריט נתקלים ברשימה מהודקת למדי, אבל גם מבלבלת. בייחוד בשלב הפתיחה: אויסטרים, סשימי דג וטרטר בקר - כולם בהתאמות לסגנון ותיבול תאילנדי - אבל אלה בהחלט לא מנות שרואים בשגרה במסעדות אותנטיות. אולי יש פה רצון להביא אפשרויות "יוקרתיות" יותר מאלה המקובלות במטבח התאילנדי המסורתי. בליווי של תפריט יין רחב, שגם הוא קצת בולט בזרותו ביחס לאוכל המאוד מתובל וחריף שמתחנן לבירה קרה לידו (מקסימום צ'ייסר להוריד את הבערה). מאחורי הבר, שמענו התלחששויות על כך שלא יוצאים מספיק אויסטרים באותו ערב - אולי זה מעיד על כך שמדובר בחומר גלם שאפשר לוותר עליו פה. אנחנו לפחות, ויתרנו.
הזמנו שתי בירות סינגה (38 שקלים) שלא היו כתובות בתפריט כאופציה, פסחנו על אפשרויות הפתיחה הנאות והמשכנו לאגפים בתפריט שכבר דיברו בשפה שחובבי אוכל תאילנדי מכירים ואוהבים: 5 אופציות לסום טאם - מסלט פפאיה קלאסי דרך סום טאם תירס או מלפפונים, עוד קצת סלטים שלא נכתשים במכתש ועלי, בשונה ממשפחת הסום טאם, כמה מנות מטוגנות, שיפודים מהגריל התאילנדי, 2 סוגי קארי, מנת טום יאם וזהו.
בשילוב של רתיעה וסקרנות החלטנו לנסות ממחלקת הסום טאם דווקא את המשונה ביותר - סום טאם פון לה מאי (54 שקלים) - מבוסס פירות. הסלט כלל פירות עונתיים חמוצים כמו תפוח ירוק, קיווי ואננס שנכתשו יחד עם תיבול דומה לזה של הסום טאם הקלאסי, ויצרו מנה מפתיעה. הפירות לא איבדו מקשיחותם ופריכותם, כראוי, ויחד עם הרוטב החמוץ, מתקתק, חריף, המתיקות שלהם קיבלה אופי שונה בתכלית. אומנם בחרנו רמת חריפות מתונה (ניתן לבחור כאן בין פלפל צ'ילי אחד ל-3, אם אתם חובבי חריף באקסטרים), אבל הסלט היה עדיין חריף מאוד והתאזן בזכות מתיקות הפרי. זה לא בהכרח סום טאם שגובר על הגרסה המוכרת עם פפאיה בוסר, שיצא כמעט לכל שולחן כאן, אבל זאת וריאציה מעניינת שמספקת הצצה לפן אחר ופחות מוכר של המטבח התאילנדי.
הסלט הבא שהגיע היה שגרתי יותר: יאם סום או (72 שקלים) - מבוסס פומלה, קלמרי כבוש, שאלוט, למון גראס, קשיו ושום פריך. זה היה סלט רענן שהציג מורכבות. הביסים הראשונים היו מתקתקים יותר והורגש בהם הקלמרי שנחתך לחתיכות קטנות ונכבש בעדינות. אך ככל שמתקדמים לעומקו של הסלט ומגיעים אל תחתית הקערה, נתקלים ביותר חמיצות וחריפות ונזקקים לחתיכות מהסטיקי רייס (12 שקלים) לטבילה ברוטב, כדי לרפד את החריפות.
המשכנו עם 2 מנות מחלק המטוגנים של התפריט: נא'אווה טוד (64 שקלים) - שייטל מיובש ומטוגן עם שפע זרעי כוסברה, פיש סוס, וסרירצ'ה; ופלה טוד (79 שקלים) - דג מטוגן במרינדת "סאם גלר" ורוטב סיפוד ירוק. מנת השייטל המיובש הייתה חטיף צד מושלם לצד הבירה. מערום של בשר מתובל ומיובש שמזכיר גרסה תאילנדית לביף ג'רקי; אוחזים ביד בפיסת בשר קטנה מתובלת בזרעי כוסברה פריכים וקשה מאוד להפסיק. במטבל הסרירצ'ה הסמוך לא היה באמת צורך, הבשר עצמו היה מתובל דיו, ופיקנטי במידה מדויקת. בעוד הבשר הציג את היבשושיות המצופה והמהנה של המנה, הדג המטוגן (שאמור היה להיות כנף המאצ'י אבל באותו היום היה פילה דניס) היה ההפך. תוכן הדג המטוגן היה עסיסי ובשרו הותיר על הלשון טעמים מתקתקים נעימים בציפוי של שום פריך מטוגן. הרוטב הסמוך היה חריף במתינות והעניק מצידו גם קיק חמצמץ ורענן.
לא בהכרח תאילנדי, אבל טעים מאוד
בחלקו האחורי של המטבח הפתוח נמצא גריל תאילנדי קטן, שעליו עולים לכל אורך הערב שיפודים מפתים. אנחנו ניסינו שיפוד שקדי עגל (92 שקלים) ושיפוד שרימפס (85 שקלים), שכלל 5 שרימפס קריסטל גדולים במרינדת פלפל שחור, שום ושורש כוסברה, וכל אחד מהם משופד על שיפוד נפרד ומוגש לצד רוטב טבילה מבוסס פיש סוס, שום, מחית שרימפס, צ'ילי וסוכר דקלים. שני השיפודים היו יוצאים מגדר הרגיל, כששיפודי השרימפס היו ללא ספק המנה הטובה ביותר שניסינו בקונתאי. השרימפס הוגשו עם ראשיהם שצברו את כל הטעמים האפשריים מהמרינדה ומהצלייה ושליקתם הייתה כל מה שאנשים שאוהבים אוכל וטעמי ים רוצים בחיים: מין ציר מצומצם ועשיר להחריד עם כל טעמי המשרה המיוחדים. בשר השרימפס שמר על רכות נהדרת והמרינדה שלו, אחת מהמרינדות הפופולריות בבישול התאילנדי, הייתה עזה ומצוינת.
גם שיפוד שקדי העגל הציג מיומנות עבודה עם חומרי הגלם ויכולת צלייה מדויקת של המטבח. אומנם שיפוד שקדי עגל הפך להיות אחת המנות שמציעים כיום בכל מסעדה, והימצאותו במסעדה תאילנדית עלולה לגרום להרמת גבה מוצדקת (אישית מעולם לא נתקלתי בתאילנד בשימוש כלשהו בנתח הזה), אבל כשזה טעים - זה טעים. שיפוד השקדים היה טעים מאוד, בעל מרקם רך ושומני במידה ליד רוטב חמצמץ שהקליל את הביס. המחיר, מאידך, יקר. אחת מהמנות הבודדות בתפריט שעולות למעלה מ-90 שקלים.
סיימנו בקארי מסאמן (89 שקלים) שהוצג בתפריט כמנה החריפה ביותר. זה ניסוח מאוד מרתיע, ודאי כשבפועל מדובר במנה חריפה במידה הגיונית, שמי שאוהב אוכל תאילנדי כנראה פגש לא פעם. המסאמן כאן מבוסס תערובת של 17 תבלינים שנעשית במקום, ומוגש עם בשר לחי עגל. זה הזמן לציין את המחסור המורגש בקונתאי במנות ירקות. קשה להגיד שהמטבח התאילנדי דל במנות עשירות עם מגוון אינסופי של ירקות. אבל פה הן אינן, מלבד במנות הסום טאם. הכל כולל שימוש בדג, פירות ים, עוף או בקר. טוב יעשו זוהר ושטרית אם יחשבו על כך שוב ויגוונו את ההיצע, ולא רק עבור קהל של טבעונים וצמחונים.
הקארי עצמו היה חביב והשימוש בבשר לחי עגל - ששוב, אינו שגרתי לבישול התאילנדי - הפתיע במרקמים שנתחי הבשר העניקו בין ביס לביס. הקארי כלל שפע תבלינים עוקצניים שתיבלו את האורז המאודה, שהגיע נטול תיבול על מנת למתן את עוצמות התבשיל. בשורה התחתונה, לא מנה כדי לשוב הנה במיוחד עבורה, אבל בהחלט עושה את העבודה בליל חורף קר.
קונתאי עוד צריכה להתבסס ולמצוא את האופי המדויק שלה כמסעדה. בדגש על להקליל את קונספט מסעדת השף ואת ההתעקשות על חומרי גלם יוקרתיים שלא בהכרח משרתים את המנות. צריך כאן התאמה להלך הרוח המשוחרר של תאילנד לא רק בטעמים, אלא גם באווירה. ועדיין, אומנם קצת מבולבלת, לקונתאי החדשה יש כבר שלל חוזקות שמבליטות אותה בין המתחרות: מנות גריל וסום טאם מצוינות, מיקום צדדי ושקט, תפאורה מושלמת לדייט רומנטי (בתנאי שהפרטנר שלכם לא חושש מחריף) ושף בוגר ריאליטי שמושך קהל סקרן, ובמקביל נחוש לעבוד קשה ולהוכיח את עצמו. נקודת פתיחה טובה. 
קונתאי. ניצנה 20, שכונת נוגה, תל אביב-יפו. שעות פעילות: שני-שבת 17:00-23:00. לא כשר