אזור הכנרת בורך בכמה מסעדות מצוינות: 1910, האיטלקית המשפחתית שהיא אבן שואבת למתגוררים בסמוך ובטח לתיירים שנופשים באזור; פיצה פרסקה, מחלוצות הפיצות הנפוליטניות בארץ (וגם מהטובות בהן), שהתחדשה לאחרונה גם במסעדה יפיפייה בקיבוץ אפיקים; או רוטנברג, שכבר כתבנו עליה במדור הזה בעבר ואמנם נמצאת במין פגרת קיץ אך עודנה ממסעדות השף המסקרנות שפועלות בעמקי הצפון ובכלל. אך למרות השגשוג והשפע, מסעדה אסייתית טובה לא הייתה בנמצא עד לא מזמן.
מיזומי, שנפתחה במיקום בו פעלה מסעדת אלטה (תחת אותה הבעלות), נכנסה למשבצת הזאת. היא משקיפה על נוף עוצר נשימה של חוף שלדג בכנרת, ומתפקדת כמסעדת חוף יוקרתית בדגש על מנות דגים נאים וסושי.
בלוקיישן כזה היה מתבקש לצפות למלכודת תיירים בינונית, אבל זה ממש לא הסיפור כאן: מיזומי היא מסעדה מושקעת ואלגנטית, שלוקחת את עצמה ברצינות. מרגע שנכנסים מהחום היוקד שבחוץ, נתקלים בבר מהוקצע וחלל שיכול היה להיות משועתק כמו שהוא לכל רצועת חוף טרנדית מסביב לעולם. בניגוד לרוב המסעדות בסביבה שפותחות רק בערבים בגלל תנועת הלקוחות הדלילה, מיזומי פועלת ברצף מהצהריים ועד הלילה. בשעות הערב, כשנעים באופן יחסי בחוץ, אפשר גם לשבת ממש בסמוך למים, בשולחנות שממוקמים על הדשא החיצוני - פחות מזגן, יותר חיבור לכנרת. בחירה שלכם.
בניגוד לאונאמי, היפנית הכשרה החדשה במלון הילטון תל אביב עליה כתבנו כאן לאחרונה, מיזומי היא לא מסעדה יפנית שמחפשת להישאר אותנטית. זה מקום שהוא יותר יפני-אמריקאי במהותו, עם שלל מנות סושי שלא הולכות לכיוון המינימליסטי, אלא מחפשות להותיר רושם עז, ויזואלית וקולינרית, עם כל רול ורול. מנת סושי כאן כוללת מגוון ענק של מרכיבים ומעוצבת באופן בלתי מתפשר, עם סידור קפדני של עלים אכילים ושלל עיטורים על כל חתיכה. זאת נישה אחרת של המטבח היפני, בדגש על פרשנות מערבית שלו, וכזאת שיוצאת מגדר הרגיל בהשקעה האסתטית.
מראה מהפנט של משיכת מכחול בצלחת
התחלנו את הארוחה כאן עם שלישיית פתיחים יפיפייה. הטובה ביותר הייתה מנה בשם כדורי אש (57 שקלים) - שלישיית כדורי אורז סושי עטופים בטונה אדומה, שמעליה טטאקי טונה וטוביקו. הכדורים הונחו על רוטב גומא המבוסס על טחינה, מירין, מיסו וסויה ועוטרו בשמן שומשום, שמן ווסאבי ושמן טוגראשי. כשלוקחים כדור אחד עם צ'ופסטיקס וטובלים אותו ברוטב, נוצר בצלחת מראה מהפנט של משיכת מכחול כתוצאה מהערבוב של כל גווני השמן עם רוטב הגומא. השילוב המקסים בין הטונה הנאה לרוטב מצוין, ועל אף שבארץ (פרט למסעדת יאקימונו זכרה לברכה) לא נוטים לראות שילובים של טחינה ודגה נאה, זה בהחלט נהוג במטבח היפני ועובד יופי. גם התוספת של טוביקו פריך וטונה בתצורת טטאקי, צרובה קלות, החמיאו מאוד למנעד הטעמים ולמרקמים השונים במנה. בהחלט לא כדאי לפספס אם אתם כאן.
גם המנה הבאה הייתה מהאגף הפחות שגרתי וכללה טרטר ספייסי טונה (68 שקלים) שמוגש על עלה ווסאבי בטמפורה, עם איולי ווסאבי, פונזו, סויה לבנה, יוזו וטריאקי. השימוש בווסאבי ישראלי שמגודל ברמת הגולן ומשולב כאן במנות הפתיחים (לאור העלויות הגבוהות, עם הסושי עצמו מוגשת מחית ווסאבי אחרת), הוא בהחלט גאווה מקומית. עלי הווסאבי הם תוצר לוואי של גידול שורש הווסאבי וטעמם לא מרשים במיוחד, לכן השימוש בהם כמצע פריך לטרטר הטונה, עטוף בטמפורה דקיקה ועדינה, הוא מחוכם, מרשים ונכון. התוצאה היא עוד מנת פתיחה מצוינת עם נגיעה של חריפות לא שגרתית שמבוססת על שילוב ווסאבי וחלפיניו. המשכנו לעוד מנת טונה (68 שקלים) שכללה טרטר עם אבוקדו וצנונית ברוטב פונזו ו-ווסאבי, ולידו טוויל מצוין שטובלים ברוטב המתקתק ומשלבים עם קצת מהטונה הבשרנית והאבוקדו הנימוח. מנה פחות ייחודית, גם בנראות וגם בטעם, אבל טובה.
היות שבחוץ שררו קרוב לארבעים מעלות, אגף הפתיחים והסושי קרצו לנו יותר מאשר מנות כמו שיפודים או ראמן אז המשכנו למנות נוספות של דגים נאים. סשימי המאצ'י (78 שקלים) שהוגש עם יוזו קושו, פוריקקה ורוטב יוזו והצליח להיות מרענן ולא אגרסיבי בשימוש באחד מההדרים היפניים שמשום מה במטבח הישראלי הופכים להיות אלימים במיוחד; ועוד מנה מצוינת בשם בטרה אררה סאקה (58 שקלים) שמורכבת מאורז סושי צרוב עטוף בפניני אורז, טרטר סלמון, איולי חלפיניו ורוטב פונזו. אורז הסושי, שהוגש בצורת מלבן מטוגן, עטוף בשכבה פריכה של פניני אורז, הפך מביס רך למצע היפר פריך ומקורי לטרטר הסלמון הרענן. מנה ייחודית שגם אותה רצוי לא לפספס פה.
לפעמים הרול הוא רק המעטפת
בהמלצת המלצר המשכנו עם 4 רולים של סושי. באופן כללי, מגוון הדגה כאן לא מאוד רחב, ועדיין, מצליחים להפיק כאן יופי של היצע. זה קורה כי התוספות של כל רול נבדלות אחת מהשנייה בצורה מוחלטת. בכלל, נראה כאילו היחס כאן לרולים הוא כמין מעטפת למנה של ממש שכל חלק בה מטופל ומוכן בנפרד ויחד הם יוצרים מכלול חדש לחלוטין, בפריזמה שהיא רחבה יותר מזאת של סושי שגרתי שכולל לרוב רכיבים נאים ובסיסיים יותר.
הרול הטוב ביותר היה כזה ששילב שפע דגים, אך שמר על טעמים מאופקים יחסית ליתר. הוא נקרא טטאקי רול (72 שקלים), והיו בו ספייסי סלמון, אבוקדו, עירית ודג לבן, ומעל טטאקי טונה וטוביקו. הסלמון תובל בחריפות מתונה והוגש ברול כסוג של טרטר, הדג הלבן נותר בניקיונו והטונה בתצורת טטאקי השתלבו כולם לכדי ביס מקורי. זה באמת רול שכמותו כנראה לא תמצאו בשום מקום אחר בארץ. גם רול ילו טייל (78 שקלים) בשילוב של מלפפון, סויה לבנה, צ'יפס כרישה ורוטב הדרים היה ייחודי וכלל טעמים לא שגרתיים של כרישה פריכה שהביאה ווייב של פיש-אנד-צ'יפס לתוך הסושי.
שני הרולים האחרים, דאבל טונה (88 שקלים) וטראפלס רול (84 שקלים), הכילו קצת יותר מדי עבורנו. דאבל טונה היה רול מבוסס טונה, אבוקדו, מלפפון וטוביקו בציפוי עירית עם טרטר טונה מעל ואיולי מיסו תפוזים. רול לא צריך להיות עד כדי כך עמוס, ולמרות הרצון להיות נדיבים במיוחד בדגים, זה כבר הרגיש עמוס שלא לצורך. בנוסף, הדומיננטיות של התפוזים לא תרמה לתחושת הרעננות של הביס הזה. גם רול הכמהין, טראפלס רול (84 שקלים), שהומלץ מאוד על ידי המלצר וכלל סלמון, מלפפון וטוביקו בציפוי של טונה אדומה, איולי כמהין וצ'יפס ארטישוק ירושלמי היה לא מאוזן, והותיר את החך בתחושת הגז הלא נעימה של שמן כמהין בכמות גדולה מדי. לפעמים פחות זה יותר, גם אם הקונספט הוא של שפע.
נקודת מבט ייחודית על מנות מוכרות
לסיום ניסינו גיוזה במילוי פטריות (52 שקלים). זאת לא הייתה גיוזה לפי הספר, בלשון המעטה. המנה מוגשת כאן מטוגנת, במילוי מצוין של פטריות מוקפצות, על רוטב קרם תירס עם נגיעות של קארי וקרם קוקוס. מנעד הטעמים בגיוזה הזאת נע בין המטבח התאילנדי, לאיטלקי, ליפני - והתוצאה מאוד מעניינת ושונה מכל יתר המנות שניסינו כאן. פריכות הגיוזה השתלבה עם הקרמיות העוטפת והמתקתקה של רוטב התירס עם פאנץ' עדין של קארי, וזה היה ביס מיוחד מאוד שהציג שוב נקודת מבט לא בנאלית על מנה שכולנו מכירים היטב, אבל לא בטוח שדווקא זאת המנה שנרצה לשוב אליה מבין כל המבחר פה.
קינחנו עם ברולה מאצ'ה (58 שקלים) עם טוויל שומשום שחור טוב, שהיה קינוח חביב אך מעט כבד במרקמו, ואספרסו (9 שקלים).
כל השולחנות בסמוך אלינו היו כאלה שהגיעו למיזומי במיוחד, בין אם מהסביבה או במהלך חופשה. בהתחשב בכך (וכמובן גם במחירי המנות הלא נמוכים), לא פשוט לעמוד בציפיות, אך לפחות עד כה, מיזומי עושה זאת בהחלט. החלק המורכב בעולם המסעדנות הוא לשמור על המקום עקבי וטוב לאורך זמן, ובינתיים מצליחים לשמור פה על רף גבוה ועל דיוק למרות שהשף שבנה את התפריט והוביל את המקום מפתיחתו המשיך הלאה. מנות פתיחה מצוינות שמראות מקוריות ושילובים מפתיעים, סושי בסגנון אמריקאי שמביא לידי ביטוי שפע טעמים שישראלים אוהבים, אסתטיקה מרשימה ונוף לא פחות ממדהים של הכנרת - זה בדיוק מה שהקיץ בחוץ דורש.
חוף שלדג, מושבת כנרת. שעות פעילות: שלישי-רביעי, שישי, שבת 18:00-23:00, חמישי 18:00-00:00