חיפה היא יעד שאתה לא רוצה להסתבך בו כשהוויז מחליט לשבוק חיים או להוציא אותך לטיול בביירות. מי שלא מכיר את העיר על בוריה, ימצא את עצמו עולה ויורד שוב ושוב את אותם הרחובות הצרים, מנסה להבין את הסדרי התנועה המחרפנים. מזל שברוח התקופה, שמחייבת חזרה לזמנים בהם צילמנו מפות של רחובות לפני שיצאנו מהבית, מצאנו בסוף את המסעדה עבורה נסענו הנה. חנינו בסמוך למבנה האפור והמדכא של לשכת הגיוס חיפה, ורק שלט שחור קטן עם כיתוב באנגלית העיד שהגענו ליעד.
הרבה לפני שנמל חיפה הפך למוקד משיכה עבור פודיז מכל הארץ עם עשרות מסעדות, מאפיות ובתי קפה שווים, פעלה בו מסעדת הנמל 24. היא הסתתרה בקומה השנייה של הבניין בו שכנה ונגלתה רק אחרי פסיעה בחדר מדרגות חצי חשוך. זה היה מקום שמתגאה במין נונשלנטיות של "מי שמכיר מכיר". אחרי 16 שנים במשכנה, שהפך בעל כורחו לחלק מאזור טרנדי, הסבה עיריית חיפה את הייעוד של הבניין בו פעל המקום למוסד אקדמי. השף רן ראש נאלץ לחפש מיקום חדש למוסד הצרפתי הוותיק שלו, שגם כעת, עדיין מצליח להסתתר יופי.
המסעדה בגרסתה הנוכחית נפתחה מחדש לפני כשנה ופועלת במבנה לשימור בחלל ששופץ, שלפי פרסומים ממתין לסבב נוסף כבית מלון בבעלות מחודשת. לפי התיירות הדלילה במדינתנו, נראה שזה לא הזמן הטוב ביותר להשקיע במלונאות - אבל אם חושבים על זה - גם לא במסעדות יוקרה עם מפות לבנות ומנות בעלות שלל רכיבים על הצלחת. ובכל זאת, זה מה שמנסים ותמיד ניסו לעשות בנמל 24: לשלב בין השכלתו הצרפתית הפורמלית של השף לקהל חובבי הפיין דיינינג החיפאי והצפוני ככלל.
פיין דיינינג
אל המסעדה מובילה, לפחות כרגע, כניסה לא מאוד מזמינה. בגלל המלון שלא נראה פעיל, יש תחושה של כניסה אחורית, כאילו עברת במקומות שבהם אורח לא אמור לעבור. זה אינו הרושם שרוצים להתחיל איתו כשמגיעים לכזאת מסעדה. עם זאת, ברגע שנכנסים פנימה, המסעדה המחודשת בהחלט נוטפת אלגנטיות מרשימה. יש בה חלל פנימי עם שולחנות ועליהם מפות לבנות מעומלנות ובר נאה עם מספר כיסאות גבוהים. החלק המזמין ביותר לטעמנו הוא חלל חיצוני מואר מוקף חלונות, עליהם מטפס צמח יסמין לכל רוחבו ואורכו של החדר ומשווה לו מראה יפה ורומנטי.
בניגוד למסעדות "עדכניות" יותר בגישתן, הנמל 24 אינה מסעדה עם אווירת מסיבה, זה לא מקום שדוגל ב"שרינג" ואין פה סחבקיות יתרה. מה כן יש? מוסיקה בווליום רגוע שאפשר לשוחח בו, צלחות שמחליפים בכל מעבר סבב של מנות ושירות מאוד מקצועי. השילוב הזה נדיר כיום בארץ, כשגם מסעדות עם "אוכל גבוה" מעדיפות להרים את הווליום, לעמעם תאורה ולשדר אווירה משוחררת כאילו היו סניף של המזנון.
האוכל בנמל 24 המחודשת נע סביב מנות צרפתיות בביצוע מוקפד, אלה הוגשו כאן תמיד. כעת חוברות אליהן מנות נוספות בהשראת העיר חיפה: מקוקטיילים שהם מחווה לעיר ועד שניצל חיפאי או סלט חיפאי. כנראה צריך לגור בעיר כמה שנים על מנת לרדת לשורש החיפאיות שלהן. לנו לא היה מושג. כך או כך, התפריט כולל ארוחת טעימות או תפריט שמחולק לראשונות, ביניים ועיקריות, מהם אפשר לבחור מה שרוצים.
מנה ראשונה מנצחת
אנחנו החלטנו להזמין אה לה קארט ובחרנו ב-3 ראשונות לפתיחה. תחילה הגיע סלט קליל של תמנון כבוש בחומץ אורנים, עשבי תבלין וג'ינג'ר בקרם פלפלים (69 שקלים). האורנים - שאת הקשר שלהם לחיפה המיוערת דווקא הבנו היטב - הם מוטיב חוזר בשלל מנות בתפריט. אם להגיד את האמת, מוטיב שעורר תחילה קצת חשש. לשמחתנו זאת הייתה מנה מצוינת ליום מהביל: תמנון כבוש עם רוטב חמוץ נוכח אך לא מופרז, קצת חסות מסוגים שונים, צנונית חתוכה דק ופלפלים חריפים (אם היה שם קרם פלפלים הוא בהחלט לא הורגש, ועדיף כך).
הסלט היה פתיחה טובה, אבל המנה שהגיע אחריו כבר הייתה כמה דרגות מעל. זאת הייתה וריאציה למנה צרפתית ליונזית מסורתית, QUENELLE DE BROCHET (64 שקלים). לרוב קנלה דה ברושה הם סוג של קציצות בצורת קנל גדול, מבוססות קמח ודג מים מתוקים. בנמל 24 לקחו את המאסות הגדולות הללו והפכו אותם לסוג של ניוקי קטנטנים ואווריריים, מעודנים מאוד, שמבוססים על דג מעושן וטובלים בביסק סרטנים ופונדו כרישה. המנה מוגשת במין פעמון גדול שחושף ארומת עישון עזה ברגע שמסירים את המכסה שלו. זה אולי הופך את הכל לאינסטגרמי יותר, אבל בהחלט לא נחוץ כשמדובר במנה כל כך טובה בלי שום תפאורה סביב. הניוקי הללו היו לא רק טעימים אלא מיוחדים מאוד ונחו ברוטב מצוין אף הוא. ולמרות הסטיגמות על המטבח הצרפתי עתיר החמאה והאוכל הכבד, הם הצליחו להיות קלילים. מנה שלא כדאי לפספס.
מנת הפתיחה השלישית הייתה הפחות טובה מכולן והציגה בעיקר יותר מדי בצלחת אחת: שרימפס בחמאת מרווה על ברולה שום, תרד טורקי וספונג' אצות (66 שקלים). ברולה השום היה החלק הדומיננטי ביותר וכלל שלישיית עיגולי קרם ברולה מבוסס שום. זה מוזר כמו שזה נשמע, וגם מתוק כמו שזה נשמע. הקרם עצמו היה במרקם נהדר, עם נגיעות שום מעודנות יחסית אבל המפגש בין הביס המתקתק הזה לשרימפס, שלא הפגינו מספיק מליחות והיו אנמיים למדיי, היה לא ברור. ספונג' האצות התברר כחלק הכי טוב בצלחת, עם מרקם מעניין וטעם אצות עדין, אבל השילוב כולו הסתכם בחוסר תקשורת מוחלט. ניסיון לשלב בין אוכל צרפתי למחשבה מקורית, שהוביל בסופו של דבר למנה לא טובה.
קלאסיקה צרפתית
המשכנו עם שלישיית מנות מסקציית הביניים שהפגינו את אותה החלוקה בין שתי מנות נהדרות ומנה אחת שפשוט לא עבדה. המנה הטובה ביותר הייתה שוב, ביצוע מיטבי ומדויק לקלאסיקה: חזה אווז שמוגש פה במשרה של ערער ואורנים, לצד גראטן תפוחי אדמה ובטטה (99 שקלים). אין במנה הזאת המון בשורה או חדשנות אך היא הייתה משובחת ועשויה ללא פגם. חזה האווז הוכן לכדי שלמות עם מעטה עור פריך ובשר שהוכן בדיוק, משרה הערער העניק גוון טעמים מיוחד, והגראטן היה תזכורת לתוספת שכבר אין סיכוי למצוא במסעדות בארץ. לא כי היא לא טעימה או כי היא מיושנת, אלא כי לא תמצאו את המסעדה שתטרח להכין תוספת כל כך מושקעת. הרבה יותר קל להגיש אורז או פירה, ולא לסדר בצורה מופתית שבבי תפוחי אדמה ובטטה דקים שבדקים לקונסטרוקציה יפהפייה שמתמוססת בפה. מנה שראויה להערכה.
המשכנו לפורק בלי (86 שקלים) שהוגש לצד פולנטה בשלוש צורות הכנה: אפויה, מטוגנת ומבושלת עם רוזמרין. יש משהו מאוד חיפאי בלהגיש מנות חזיר. למעשה זאת אחת מהערים הבודדות שבהן אפשר למצוא נציגות במסעדות לבשר לבן. פורק בלי, כשהוא עשוי נכון, זה דבר טעים במיוחד. כאן לא רק שהבשר עצמו היה טוב, עם שכבת מעטה פריך וליבה שומנית במידה, הוא גם השתדך בצורה מאוד חכמה לפולנטה המבושלת, שבשונה ממה שהתרגלנו - ממש לא מתקתקה ומלאת שמנת -אלא פולנטה מחוספסת וכפרית עם המון רוזמרין, שמיתנה את שומניות הפורק בלי. גם חתיכת הפולנטה האפויה הייתה טעימה במיוחד ומקורית. הפולנטה המטוגנת, שהייתה החלק הפחות מרשים בשלישייה, החמיאה לחלק השומני והמתמוסס בפורק בלי. משחק מענג של הרכבת ביסים.
המנה השלישית הייתה קלמרי במילוי בייקון ותרד, בחמאת עגבניות ואנשובי, עם תפוחי אדמה מדורה, שמנת חמוצה וקציפת סרטנים (82 שקלים) . גם הפעם, הבעיה הייתה הרבה יותר מדי אלמנטים שלא הצליחו לדבר ביניהם כלל. הקלמרי עצמם היו רכים ועדינים ומולאו בשפע במלית עשירה. הם היו טעימים לכשעצמם אבל כשפגשו ברוטב, שהורגשה בו בעיקר שמנת חמוצה וגרגריות כתוצאה מהאמולסיה בין הביסק לשמנת - התוצאה הייתה מאכזבת.
סיימנו את הארוחה עם קינוח מופתי של טארט אגסים עם זעפרן ופרנג'יפן, אגס מקורמל בתבלינים וגלידת מרציפן (56 שקלים). קינוח שהכל בו היה נכון, שמר על איפוק ועידון, והעניק את הבמה לשילוב המשובח של אגס ומרציפן, שהוא שוב, דוגמה לקלאסיקה צרפתית במיטבה. באופן כללי, תפריט הקינוחים בנמל 24 הוא כזה שמתחשק לנסות את כולו. הוגשה לנו על חשבון הבית גם סיומת מתוקה של קרם מסקרפונה עם מרקחת פירות אדומים שהייתה אף היא טובה, חמצמצה ועם המון כבוד לפרי.
כמעט ולא נותרו בארץ מסעדות שמגדירות את עצמן צרפתיות. זה נחשב אנכרוניסטי אולי בין בליל המסעדות הים תיכוניות הטרנדיות או האסייתיות שנפתחות חדשות לבקרים. בנמל 24, עם זאת, נושאים את תואר המטבח הצרפתי בגאון וגם מוכיחים שכשעושים את האוכל הזה במדויק, עם מעט התאמות לזמן, לאקלים ולמקום, הוא יכול למצוא את עצמו גם בלב חיפה בשנת 2024. זאת לא מסעדה קזו'אלית אלא מקום שמגיעים אליו לאירוע מיוחד שמצריך קצת אורך רוח והוצאה כספית לא מבוטלת. בניכוי כמה פגמים ומנות שלא ממש עבדו (בעיקר בגלל ריבוי רכיבים), הוא מצליח לרוב לספק את הסחורה. בייחוד כשזה נוגע לביצוע של קלאסיקות צרפתיות. בין כל המקומות הטרנדיים שנפתחים, נחמד להיזכר שיש בארץ גם מסעדה צרפתית וותיקה שיודעת מה היא עושה.
הנמל 24. חסן שוקרי 7 (כניסה מרחוב עומר על כיאם 12), חיפה. שעות פעילות" רביעי-שבת 18:00-00:00, שישי-שבת 12:00-15:30. טלפון: 04-8628899. לא כשר